מה נראה לכם שאני? מסתפקת במועט???
יש מלא מאיירים נפלאים, אבל הסיפור הנלווה הוא ארוך יחסית, אז אני מקדישה את היום למעיין גלילי הנפלאה.
מעיין למדה אצלי בקורסי הליבה (יסודות וטקסט-תמונה) עוד כשמאיירימים היה במתכונת פרונטלית. היא בוגרת שנקר במגמת איור, ולכן כבר כשהגיעה היתה מאיירת מדהימה. היא היתה אשפית בלאייר איור בודד מושלם, ורצתה ללמוד איך ליצור רצף – כדי לאייר ספרי ילדים. היא זו שלימדה אותי איך ללמד את נושא ה”פלואו” – תורת הרצף של הספר. אחר-כך יצא שפתחתי לה דלת. נורית זרחי רצתה שאאייר לה ספר, אבל אני הייתי באמצע של עבודה על “החוקים”, עם חוזה ולוח זמנים מחייב. הצעתי לנורית שמעיין גלילי (שמאיירת כמוני, בעפרונות צבעוניים) תאייר את הספר שלה, ואני אלווה אותה צמוד, כדי שיצא כמו שנורית רוצה. נורית זרחי ויעל שכנאי (העורכת שלה) הסכימו לתת צ’אנס ענק למאיירת אלמונית, והתוצאה היתה אחד הספרים הכי יפים שיצאו בארץ (לדעתי): “אף אחד היה איננו”. שתי דקות אח”כ היא קיבלה צ’אנס נוסף בלי שום קשר אלי ואיירה את “חיית החושך” של אורי אורלב. לא מספיק שהספר הזה הוא יצירה קאנונית ממש בספרות הילדים בעברית – יש לי עוד קשר קטן, שלא לאמר… קטנוני אליו: המאיירת המקורית שלו אמרה לי, בשנה הראשונה שלי באקדמיה, שממני מאיירת לא תצא. ובכן… נבואה היא בפרוש כוח על שיש למורים מסוימים, אבל לי אין אותו. אני מאמינה שאין לי יכולת לנבא מה יצא ממי, ואם אדם נחוש מספיק ללמוד, ועובד מספיק כדי להגיע – בסוף יצא ממנו. מה שחשוב זה:
א. יצאה ממני מאיירת,
ב. שזכתה להכשיר מאיירים נפלאים ממנה,
ג. בדרך ההפוכה לגמרי…
נ.ב הגדלנו את שירותי היעוץ והליווי של מאיירימים, כך שעכשיו אפשר לקחת מפגש יעוץ פרטי, יעוץ לפורטפוליו, או ליווי מלא לספר ראשון – ממני (מאיירת של למעלה ממאה ספרי-ילדים, שיודעת ללוות תהליכים מא’-ת’), ממירי לשם-פלאי (מומחית לספרי קונספט, להוצאת ספרי מאיירים, ולעבודה בשוק האמריקאי) או משירלי ויסמן (מומחית לעבודה מול סופרים עצמאיים, ולאיור בשוק האמריקאי). כל הפרטים בלשכת השירות שלנו.