גבירותי ורבותי (וההיפך). התכנסנו כאן כדי לדבר קצת על פינוקיו.
מאחר והגיתי את האתגר (עטיפות ספרים קלאסיים) עבור מאיירימים וקבוצת “מאיירים בכיף”, אני רוצה לעזור לכן קצת עם כמה כיוונים.
קודם כל, על האתגר עצמו:
עטיפה לספר פינוקיו.
גודל: 22 ס”מ רוחב, 29 ס”מ גובה
טכניקה: חופשית
האתגר הוא לעטיפה קדמית, אבל אפשר לעשות עטיפה מלאה (תוסיפו שידרה של 1.5 ס”מ)
היעד: שיפור תיק העבודות וחשיפה ללקוחות אפשריים.
עכשיו קצת מידע:
“עלילות פינוקיו” נכתבו ע”י הסופר קרלו קולודי, בסוף המאה ה-19, כטור בעיתון. זו הסיבה שאין קשר בין הפרקים השונים (העלילה לא רציפה), אבל יש גיבורים שמופיעים פה ושם שוב.
פינוקיו מעולם לא נכתב כילד קטן (כמו שדיסני צייר). הוא תמיד היה מתבגר, ואם תחשבו על כל השטויות שהוא עשה, תגידו “וואלה”. פינוקיו תמיד בוחר לעשות חיים ולא ללמוד, אף פעם לא אסיר תודה על הטוב שקיבל, תמיד בז לאביו ג’פטו, אף פעם לא מקשיב לצו מצפונו (ג’ימיני הצרצר) ואיכשהו מצליח תמיד ליפול קורבן לכל תרמית. זוכרים את “אתם לא תגידו לי!” הישן והטוב? כזה.
אם לא קראתן את הספר – אתם יכולים להכנס לויקיפדיה כדי לקרוא את קוי העלילה המרכזיים, אבל אני רוצה לתמצת עבורכם כמה מהם, שנראים לי הכי חשובים:
פינוקיו: נוצר מבול עץ, שמצא אנטוניו, שכן של ג’פטו הזקן (איש מריר ששונא ילדים). הוא לא מצליח לעשות כלום עם בול העץ הזה, כי בפנים כלוא ילד שובב, שבא בטענות כשהאיזמל של הנגר פוגע בו. אנטוניו מוסר את בול-העץ לג’פטו, שבדיוק רוצה לגלף בובות עץ בשביל תאטרון-הבובות שמגיע לכפר. פינוקיו בוקע מבול-העץ כשהוא חצוף, כפוי טובה, ויהיר. בשניה שהוא לומד ללכת, הוא בורח ליער, נתפס ע”י המשטרה, ומוחזר לביתו.
ג’פטו: היוצר של פינוקיו. מאחר ופינוקיו בעצם הופך ליצור חי (עוד לא ילד אמיתי), הוא נקשר אליו, אוהב אותו, מתאכזב ממנו, תמיד נמצא שם בשבילו ומסכן את חייו כדי לחלץ אותו מצרה.
האף: האף של פינוקיו, למרות מה שנוטים לחשוב – מתארך קודם כל כי הוא שחצן בלתי נסבל שבז לאבא שלו. עוד לפני שהוא מתחיל לשקר. הפיה הכחולה מכשפת את האף שלו להתארך עוד יותר.
הפיה הכחולה: מכשפה טובה שגרה ביער (בעולם האגדה מכשפה היא תמיד זקנה ורעה ופיה היא תמיד מכשפה טובה ומיטיבה). היא מייצגת את “האמא” בסיפור, מי שמצליחה לאהוב את פינוקיו, לתת לו לטעות, ותמיד לחלץ אותו מצרה כשהוא מסתבך (וזה הרבה), בגלל שהיא מאמינה ביכולתו להפוך לילד טוב. ג’פטו להבדיל, לא חושב ככה בכלל.
איור (מימין לשמאל): רז טל, אל-עד כהן קניגסברג, רחלי רוטנר
ג’ימיני קריקט, הצרצר הקטן – אומר לפינוקיו שילדים חצופים הופכים לחמורים כשהם גדלים. פינוקיו הורג אותו, אבל ג’ימיני ממשיך לחיות כרוח רפאים ולייצג את צו המצפון, שפינוקיו מתעלם ממנו שוב ושוב.
החתול העיוור והשועל הפיסח: מייצגים בסיפור את הגורמים העברייניים, שפינוקיו נמשך אליהם כל הזמן. החתול מעמיד פני עיוור בעין אחת והשועל מעמיד פני פיסח (רגל ימין) ושניהם מתבריינים עליו ותולים אותו הפוך, מה שלא גורם לו להעריץ אותם פחות. ברגע השיא של הסיפור, הם משכנעים את פינוקיו לקבור ב”שדה הקסום” ארבעה מטבעות זהב שהוא אמור להביא לג’פטו, אביו העני. אם יעשה זאת, הם מבטיחים לו שיצמח מהם עץ שלם של מטבעות. מיותר לציין שפינוקיו מאבד את הכסף הזה, לא שזה גורם לו ללמוד לקח…
לוצ’יניולו: ילד שנפלט מהמערכת. להבדיל מהחתול והשועל, שמייצגים בוגרים – לוצ’יניולו הוא נער, ממש כמו פינוקיו, והוא סוג של מראה, מפני שהוא הולך עם הבטלנות עד הסוף. לוצ’יניולו (פתיל-הנר באיטלקית) משכנע את פינוקיו להצטרף לקרקס, שם לא עובדים ולא לומדים ורק עושים חיים. בנקודה מסוימת שניהם מגלים, שצמחו להם אוזני חמור, ושבעלי הקרקס סוחר בחמורים (שפעם היו ילדים) ומעביד אותם בעבודת פרך. לוצ’יניולו הופך לחמור, אבל פינוקיו מצליח להמלט משם וליפול לים.
החזרה בתשובה:
אחרי שפינוקיו נבלע בבטן הלוויתן, הוא מוצא שם את ג’פטו. הוא מצליח לחלץ את שניהם, אבל ג’פטו חולה מאד וכמעט מת. או-אז מתהפך פינוקיו, מבין את תפקידו כבן, ועושה הכל כדי להציל את אביו. כפרס – הפיה הכחולה הופכת אותו לילד אמיתי.
כשאתם מציירים את העטיפה של פינוקיו, אתם יכולים לקחת כל דבר מהבלוג הזה ולפתח אותו.
תייגו אותנו
#classicovers_challenge
הגשה סופית: 15.6 בקבוצת הפייסבוק שלנו, אם אתם עדיין לא שם אז בואו.
אם יהיו לנו יותר מעשר עבודות, נערוך שיעור פתוח.