קורס טקסט תמונה 2025 – ספרי יונתן יבין
אחד הספרים החדשים יותר של יונתן, על הפוליטיקה של חיות הג’ונגל. במילים אחרות: המאיירות שבחרו את הספר הזה צריכות להיות מומחיות בהאנשה. יש הרבה מאד צורות להאניש בעלי-חיים באיור: ראש של חיה, גוף של אדם או ההיפך, עם בגדים או בלעדיהם, איזה חלק בגפיים נשאר חייתי ואיזה הופך לאנושי? מלא החלטות, שכל אחת מהן אומרת משהו אחר. בספר המקורי, המאייר עופר גץ ויונתן יבין החליטו להשאיר את החיות, כמו שהן: על ארבע, בלי האנשה בכלל. החיות רועות בנחת באחו, וכל מה שקורה ביניהן בסיפור נשאר בתוך הטקסט בלבד. זו החלטה מעניינת שנובעת משת”פ יחודי בין סופר למאייר. כאמן – סביר שלא הייתי לוקחת החלטה כזו על בסיס “דיוה” (וזו בדיוק הסיבה שעברתי לאייר רק את הספרים שאני כותבת). כמורה, אני לא יכולה לקבל החלטה כזו, כי כל מהות הקורס היא ללמוד איך לספר סיפור באמצעות איורים. היכולת הזו אקוטית והקורס נותן לתלמידיו כלים להמשך הדרך המקצועית שלהם ושלהן. בקיצור, החלטנו על האנשה ואורלי, שהיא אחת התלמידות הכי חרוצות ומוכשרות שהיו לי בחיים, עבדה כמו עשרים מאיירים לפחות כדי להגיע לתוצאה הנפלאה שלפנינו. הנה המסע שלה, ושיהיה ברור: על כל איור ששמתי פה, יש עשרה שלא. אין מה לעשות – רק העבודה משפרת.
השלב הראשון בקורס הוא עיצוב דמות לכל משתתפי הסיפור. בספר “המלך אהר’לה פורש” יש הרבה מאד דמויות, וזה נראה לי מוגזם – אז סיכמנו על הגיבור הראשי (אהר’לה) והחיות שמופיעות בשלוש הכפולות העוקבות שאורלי בחרה לאייר.
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, עיצוב דמות עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
על ההתחלה הגיעה שורה של אריות יפים לבחור מהם, ואת כולם פסלתי מיד על הסף. למה? או. יפה ששאלתן. אז ככה:
נכון שלספר קוראים “המלך אהר’לה פורש” והמלך אהר’לה באמת מת לפרוש, אבל זה לא באמת קורה בסוף. בעיצוב דמות – דמות הגיבור צריכה לייצג את מה שקורה בסיפור עצמו, אחרת הלקוח שלנו חושב שאנחנו לא מבינים מה אנחנו מאיירים. המלך אהר’לה קץ בעבודה הבלתי נסבלת של ניהול חיות הג’ונגל, עם כל השטויות והבלגן והכאב ראש וכפיות הטובה שלהן, לכן צריך לצייר אותו בסיטואציה. אבל כמו שאמרתי, אורלי היא תלמידה מופלאה שלוקחת משוב והופכת אותו לזהב טהור. כמה ימים אח”כ כבר הגיעו עוד סקיצות:
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, עיצוב דמות עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
אם הייתי מתייחסת רק לסגנון האיור הייתי אומרת “יופי, הגענו הביתה, אבל הבעיה שלי כאן היתה עם ההחלטות לגבי האנשה: אורלי ניסתה לאכול את האריה ולהשאיר אותו שלם. יש הרבה צורות האנשה אבל כולן עובדות על עיקרון אחד: החיה עומדת על שתי רגליים (ולכן, אגב, האופנים השונים בהן אפשר להאניש בע”ח. זה קשור לסוג החיה וכמה טבעי היא עומדת על רגליה). מתי משאירים חיה עומדת על ארבע? כשרוצים להדגיש שגם בסיפור מואנש – יש בע”ח שהם לא חלק מהמשל, אלא נשארים חיות בר. גרסה 4 של אהר’לה היא היחידה שעובדת: האריה עומד על שתיים ולובש בגדים. זה עדיין לא מושלם כמובן: האריה לובש בגדי כדורגל (למה?) ויוצא לחופש. אבל האריה בסיפור של יונתן לא יוצא לחופש בסוף, אז עיצוב הדמות צריך לשקף את מה שיש בסיפור ולא מה שאין בו. אורלי עשתה עוד מקצה של עיצוב דמות, והביאה את אהר’לה הביתה.
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, עיצוב דמות עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
איזה כיף. אורלי פתרה את הדמות של המלך אהר’לה: הוא בו זמנית מרשים וגם מגניב, אנושי וגם חתיך, מסוגנן וגם אופנתי. אחלה אריה. עכשיו התפנינו לעצב חיות נוספות. אני, אגב, התרעמתי קצת על הזברה: זו שוב חיה שלא יודעת אם היא הומנואידית (הומנואיד הוא כל דבר שעובד על העיקרון האנושי: ראש למעלה, גוף באמצע, גפיים שמתפלגות מהצדדים) או חייתית. ביקשתי מאורלי שתעמיד לי את הזברה על רגליים של בנאדם. הייתם חושבים שהיא כבר התייסרה מספיק ובטח לא יהיה לה כוח לעשות עוד אחד, אה?
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, עיצוב דמות עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
תחשבו שוב. זו אורלי דבור. היא לא פוחדת מדרך ארוכה ותמיד, אבל תמיד – מגיעה בסוף ליעד. הנה. עובדה.
בשלב הבא של העבודה שלנו הגיעה סקיצת הקונספט של אורלי, שבאה “למכור” את הפרשנות החזותית שלה ללקוח הפוטנציאלי (אני). אהבתי ממש את השפה החזותית ואת עצמי הבאובב המקסימים, אז עשינו “V” על סגנון אישי וציור יפה. מצד שני – לא הרגשתי פה את רוח הסיפור וגם לא רוח היער.
“תראי” אמרתי לאורלי. “האריה הזה הגיע לקצה שלו. חיות היער עולות לו על העצבים ברמה כזו, שהוא רוצה לעזוב הכל ולפרוש. כשאת עושה איור קונספט, את רוצה להראות ללקוח שהבנת לגמרי על מה הסיפור, והסיפור הוא על אדם רב-כח שמת לברוח. למה הוא מחייך אלינו? למה חצי מהחיות מסתכלות לי לעיניים, כמו בסלפי? איפה הדרמה שלנו? וחוץ מזה” הוספתי “זה סיפור על ג’ונגל ואת זה אין פה. עצי באובב, כל כמה שאני מתה עליהם, הם עצים שגדלים וככה הציור הזה גם מרגיש. אם הסיפור הוא על ג’ונגל אבל העץ שבחרת לא גדל שם – את כנראה תצטרכי להחליף לוקיישן או להוסיף המון עצים.” אישית, אין לי בעיה עם עצי באובב שלא במקומם הטבעי – זו אגדה, לא ספר נון- פיקשן על בעלי חיים וסביבתם הטבעית. רק תהפכי את זה לחלק מהג’ונגל.
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, סקיצת קונספט,עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
כל כמה שאורלי רצתה לתקן את האיור הזה, לא נתתי לה. איור קונספט לא מתקנים, כי אין צאנס שני לאיור קונספט גם בחיים האמיתיים: מה שהגשת ללקוח הוא מה שמוכר את הסגנון והפרשנות שלך… או שלא. מה שכן – הבנתי שאנחנו צריכות לעבוד כמו שצריך על הסביבה. איך נראה היער/ג’ונגל הזה? הוא אמור לייצג את סביבת העבודה המבאסת של אהר’לה המלך. איך עושות את זה?
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, איור סביבה, עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
כל כמה שאני אוהבת את איור הסביבה הזה, שמבוסס על תחקיר, ויש בו המון מתחושת הג’ונגל – זה לא לגמרי סיפק לי את תחושת “המשרד” שאמורה להיות פה. רק “כסא המלכות” של אהר’לה מייצג את החלק האנושי בדמותו, וזה לא מספיק – הסיפור הוא משל על אנשים שמועבר דרך בעלי-חיים. אני צריכה ללמד את התלמידה שלי איך לגשת לאתגר המטורף הזה: ג’ונגל שהוא גם “משרד”.
מזל שהתלמידה שלי היא אורלי דבור, רק אומרת.
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, איור סביבה, עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
הגרסה הזו כבר הרבה יותר טובה. אמנם רב הברדק, ואנחנו עוד נסדר אותו בהמשך, אבל לפחות זה מרגיש כמו משרד. מה שיפה פה זה השימוש באמנות העץ האפריקאית. הרהיטים האלה לא הגיעו מאיקאה. בחיים עצמם צריך לנסוע לאתיופיה כדי למצוא כסאות כאלה.
Jimma chairs, Ethiopean traditional craft, by Jomo Tariku
אורלי השקיעה המון עבודה על האיור הזה. המטרה: ליצור מתחם בג’ונגל שהוא סוג של חדר עבודה למלך האריות. במילים אחרות: בהצלחה לנו. מה שאני אוהבת לעשות כשאני נכנסת יותר מדי לעובי-הקורה של בעיה מסוימת באיור – זה לעבור לנושא אחר לגמרי. בדר”כ אני עובדת על שני פרויקטים במקביל: עוזבת אחד, עוברת לשני, וכשאני חוזרת שוב לראשון כבר יש לי פרספקטיבה. גם בקורס טקסט-תמונה אנחנו מזפזפים מנושא לנושא, כי לפעמים דווקא עודף העיסוק במשהו מרחיק אותנו מהיעד. בדיוק אז הגיע שיעור סקאלה צבעונית והוציא את אורלי מכיסאות בג’ונגל. יש תלמידים שפוחדים מצבע וצריך לקחת אותם בעדינות שלב-שלב, עד שמגיעים. אורלי היא ההיפך המוחלט: הנועזות שלה היא פנומנלית, וצבע הוא הפורטה שלה. דווקא לתלמידים כמוה, יש אתגר בקביעת סקאלה צבעונית מצומצמת יחסית, שמאלצת אותך לעבוד בקומבינציה צבעונית שלא בנית עליה ושמוציאה אותך מתוך הקופסה.
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, סקאלה צבעונית, עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
הנה מה שאני יכולה להגיד על השיטה שלי ליצירת סקאלה צבעונית טובה: היא מבוססת על יצירות אמנות (לא כל יצירות האמנות מצליחות לספק סקאלה מספיק מובחנת, אז צריך לדייק את זה. יש תלמידים שאני עובדת איתם על… בחירת מקור חזותי נכון. זה תהליך ארוך, כי לא כולנו רואים צבע באותה צורה. למשל: תחשבו מהו הצבע “טורקיז”? כמות האפשרויות ככמות המשיבים). אחרי שבחרנו מקור, אנחנו מוציאים ממנו סקאלה צבעונית. אפשר להוציא יותר מאחת מכל ציור, ואז לסדר נכון את ההיררכיה של הצבע. זה ממש מורכב, ואני מקדישה לזה שיעור שלם של ניסוי ותעיה בקורס טקסט-תמונה. בסוף כולן וכולם מצליחים בזה. אין אפס. זו לא הסקאלה שאורלי יצאה איתה לדרך, אבל זה מה שיפה בתירגול הזה. אתה לומד לעבוד מחוץ לקופסה הצבעונית של עצמך.
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, עטיפה עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
בואו נתחיל מהמארז הידוע בתור “עטיפה, פורזץ, שער גדול”. שלושת המרכיבים האלה צריכים לעבוד אחד עם השני, כי הם חלק מיצירת מעטפת שיווקית לספר. הספר כמוצר ולא רק כיצירה. מה לעשות? אנשים קונים ספרים, זה מה שמשלם לנו משכורת והופך את האמנות שלנו למקצוע.
כמה מילים על פורזצים (יש לנו שיעור שמוקדש רק לפורזץ ושער-גדול): הם לא דבר “חשוב” מבחינת הספר. רובנו עושות פורזץ דקורטיבי, קצת כמו נייר אריזה יפה, שמופיע בצד הפנימי של הכריכה משני הצדדים. מפעם לפעם יש פורזצים שעושים משהו אחר: מספרים סיפור, בונים סיטואציה, מכירים לנו את המקום. זה מה שאורלי יוצרת בפורזצים האלה: “הנה אנחנו, כאן בג’ונגל האפריקאי. מפה סיפורנו מתחיל” – קוראים לזה בעברית צחה “אסטבלישמנט” – ביסוס העולם המאוייר כמציאות. אצל אורלי יש תמיד שתי גרסאות לכל דבר: “תבחרי ליאורה”. אבל אני סירבתי בתוקף לבחור. “נשים את שניהם” אמרתי לה מיד.
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, פורזצים עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, שער גדול עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
השער הגדול הוא עוד יותר טריקי, כי הוא בעצם שער הכניסה לספר הילדים. אם יש בספר “סוד” – כמו בסיפור “מיץ פטל” מאת חיה שנהב, שבו אנחנו מגלים די בסוף מיהו מיץ פטל, אסור בשום אופן להראות את זה בשער הגדול – זה הורס את ההפתעה. אפשר לרמוז. גם כאן: לספר הרי קוראים “המלך אהר’לה פורש”, אבל ככל שמתקדמים בספר אנחנו רואים שהחיות יעשו הכל כדי שהוא לא יפרוש, ובסוף הוא באמת לא פורש. אורלי מציירת אותו פורש בשער הגדול ויוצא למסע הגדול שלו: זו לא סיטואציה מהספר (זוכרות איך ביקשתי שעיצוב הדמות ייצג נאמנה את מה שקורה בטקסט?) אבל אנחנו בשער הגדול, ופה זה מותר: הילד הקורא יכנס לספר במחשבה שזה סיפור על החופש הגדול של אהר’לה, ויופתע לגלות שדווקא לא. זה כל הכיף בספר ילדים: הדואליות בין מה שרואים לבין מה שקוראים.
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
לאיור העליון יש גרסה נוספת (למטה) והם בנויים בשתי תבניות שונות. תבניות איור קשורות בעצם לעולם העיצוב: כמאיירת בארץ אין לי מעצב שעובד איתי מהתחלה (כנהוג בעולם). אני לא רוצה שיזיזו לי דברים, או יכניסו לי טקסט באופן מאולץ לאיור. לכן, אני בוחרת לכל כפולה תבנית מסוימת, לפי כמות הטקסט והזרימה שאני רוצה ליצור בין הכפולות. התבנית למעלה משמשת מאיירים כדי לתאר בכפולה אחת שתי סיטואציות שונות. בקומיקס, למשל, יש לנו בשביל זה מסגרות לכל איור (הרווח בין ריבועי הקומיקס מייצג מעבר של זמן, מקום, סיטואציה או הרגשה). באיור ספרי ילדים שאינם קומיקס, אנחנו צריכים למצוא דרך לעשות את זה בלי מסגרות. גם זה, אגב, שיעור בפני עצמו בקורס טקסט-תמונה.
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
באיור הזה אורלי השתמשה בתבנית אחרת, שמאפשרת להראות רק סיטואציה אחת בכפולה. זה בסדר גמור – כי יש דברים שיכולים להשאר בסיפור ולא חייבים להופיע באיור.
איור: אורלי דבור, קורס טקסט-תמונה 2025, עבור “המלך אהרל’ה פורש” מאת יונתן יבין
כמה מילים על סגנון אישי, ועוד כמה מילים על הסגנון של אורלי דבור:
פעם, כשהייתי מאיירת באמצע-דרכה, הציעו לי ללמד באקדמיה את הטכניקה שלי: צבעי עפרון. סירבתי, כי לא רציתי ליצור לעצמי תחרות (היו מעט מאד מאיירים בעולם שעבדו אז בטכניקה שלי, היום יש אלפים). במילים אחרות: בלבלתי בין טכניקה לבין סגנון אישי. מאז לימדתי את הטכניקה להמון אמני עפרונות, שבכלל לא ציירו כמוני. סגנון אישי הוא לא טכניקה. הנה, אורלי עובדת באופן ממוחשב. הקו שלה פשוט מאד, והיא ממלאה שטחים בצבעים חלקים – אין מעברים, אין שקיפויות. הטקסטורות שהיא יוצרת מאד פשוטות. אין אצלה שום פירוטכניקה וירטואוזית. דווקא הפשטות הזו תורמת ליצירת סגנון כל כך אישי וכל כך מובהק, שאי אפשר באמת ללמד את זה. אני עובדת הרבה עם התלמידים שלי על הסגנון שלהם, אבל אני לא יכולה ללמד אותם איך ליצור אחד. את זה מביאים מהבית.
סגנון אישי הוא פועל יוצא של האמנות שיפה בעינינו – האמנות שאנחנו אוהבות, תיצור בסוף את מי שאנחנו כאמן. אני יכולה בשלב הזה של חיי לחקות כמעט כל סגנון מבחינה טכנית, אבל אני לא יכולה ליצור ככה – זה לא שלי. יש אגב עוד אמנים, שהסגנון שלהם מתכתב עם שלי, והיצירה שלהם מזכירה במשהו את שלי, אבל אנחנו לא אותו דבר. גם אם יש עוד אמנים שצורת העבודה שלהם מזכירה במשהו את הסגנון הזה, אף אחד מהם לא מצייר כמו אורלי דבור. ראיתי עשרות אלפי איורים במהלך עבודתי כאוצרת איור, אז אני שמה על זה חותמת. אורלי דבור היא אחת ויחידה במינה, והלוואי שנזכה לראות עוד הרבה ספרים מאויירים שהיד הנפלאה שלה תצייר.
אורלי דבור: השאלון
קצת על עצמך: מאיפה בארץ או בעולם, האם למדת איור בעבר (אם כן, איפה?) ואיך הגעת למאיירימים?
יש לי תואר ראשון במדעי המחשב מהטכניון ותואר שני באמנות וחברה .
למדתי אמנות במדרשה בבית ברל (צילום וניו מדיה ארט) ותקשורת חזותית בלימודי חוץ בוויצו חיפה.
הייתי בובנאית 15 שנה. היה לי תיאטרון בובות שלי. כתבתי את ההצגות, בניתי את הבובות והפעלתי את התיאטרון בכל הארץ.
בשלב מסוים החלטתי להחליף את הבמה של תיאטרון בובות באיור וכתיבה של ספרי ילדים.
על “מאיירימים” שמעתי ממאיירות אחרות.
קצת על עצמך: כמו איזה מאייר את רוצה להיות כשתהיי גדולה? ספרי לנו קצת על האמנות שאת אוהבת וצרפי דוגמאות לפי בחירתך.
יש כל כך הרבה מאיירים שאני אוהבת,
kitty Crowter, Shaun Tan,joohee yoon , kveta pacsacova.
אני אוהבת אמנות שיש בה סיפוריות, פנטזיה, משחקיות, צבעוניות וחוש הומור.
איור (מימין לשמאל): kveta pacsacova, kitty Crowter, joohee yoon, Shaun Tan
מהו פרויקט החלומות שלך?
החלום שלי? אני חיה אותו. החלום שלי מילדות הוא לכתוב ולאייר ספרי ילדים. ספרים צבעוניים, מהנים, מצחיקים שהילדים יאהבו אותם. חשובה לי איכות מקצועית ורמה גבוהה ואני מנסה כל הזמן לשכלל את עצמי ולחדד את האיור, הכתיבה והחיבור ביניהם.
כתבתי ואיירתי כבר 3 ספרים והוצאתי אותם באופן עצמאי. הספורים הבאים שלי מחכים לי במגירה ואני רוצה לאייר ולהוציא אותם לאור.
קצת על החוויה בקורס טקסט תמונה:
הדבר הכי חשוב שלקחתי מקורס טקסט תמונה, תהליך נכון איכותי ומקצועי של איור ספר ילדים, איך לבנות סקיצות בשחור לבן, איך לבנות פלטה צבעונית טובה, איך לחקור ולבנות סביבה מתאימה, איך ליצור FLOW מענין, איך לבנות עטיפה שתמשוך את העין.
את האיורים של אורלי אפשר למצוא באתר שלה:
https://www.orlydevor.com/
ליצירת קשר:
נייד: 052-3446506
מייל: [email protected]