מי אתה, עומר הופמן?
אני עומר הופמן, מאייר, יוצר קומיקס, קצת סופר, קצת עורך קומיקס, קצת מרצה לאיור.
למדתי בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית. איירתי לעיתונים כמו ניו-יורק טיימס, וול סטריט ג’ורנל, גלובס, ידיעות אחרונות ועוד. איירתי לקמפיינים כמו במבה וקופ”ח לאומית, לפרסומות, לאנימציות, לספלי קרמיקה – להרבה דברים שיש בהם איור. איירתי גם לא מעט ספרי ילדים בארץ ובחו”ל ואפילו כתבתי אחד – עליו קיבלתי את פרס שר התרבות לכתיבת ספר ילדים וציון לשבח מטעם מוזיאון ישראל. בין השאר, האיורים שלי זכו לציון לשבח מטעם פרס אנדרסן.
אני יוצר ועורך קומיקס. יצרתי קומיקסים לעיתונים ואנתולוגיות בארץ ובעולם. חוברת הקומיקס האחרונה שיצרתי, “Give Me Fiction“, זכתה בפרס אריה נבון לחוברת קומיקס קצרה.
אני נשוי פלוס שניים פלוס חתול, ולפני שנה וחצי עברנו כולנו להולנד, לעיר מנומנמת בשם אמרספורט.
את מי אתה אוהב יותר – את אבא (קומיקס) או את אמא (איור ספרי ילדים)?
תלוי מתי השאלה נשאלת. לספרי ילדים יש את האפיל של יצירה שלמה ומסחרית, כזאת שאפשר להביא הביתה ולהשוויץ; כזאת שנמכרת בחנויות ואפשר לבקר מדי פעם ולשאול מה נשמע. ספרי ילדים הם “הילדה הטובה”. אני אוהב ליצור אותם כי הם פרויקטים ארוכים שנותנים קצב, וזו הגדרה נחמדה לומר כששואלים מה אתה עושה בחיים.
קומיקס אני עושה כשבא לי להגיד משהו. כשיש לי צורך להביע. קומיקס יכול להיות מה שבא לו, לא משנה לי אם יבינו אותו או לא. הוא הילד המוזר במגמת קולנוע שאף אחד לא מבין מה הוא רוצה אבל לא אכפת לו. כשאני יוצר קומיקס אני יוצר ממקום אישי מאוד ועם הזמן למדתי לקבל את זה.
מימין: מתוך “Give Me Fiction” מאת עומר הופמן, משמאל: מתוך “חד קרן שהוא קרנף” מאת אורית גידלי (הוצאת כנרת)
התערוכה מתמקדת בספרי הסקיצות שלך. איך הגעת לרעיון הזה, ומה יש בספרי הסקיצות שלא קיים באיורי הספרים והקומיקסים שלך?
האוצרת עירית אביר פנתה אלי עם הצעה לעשות תערוכה בכל נושא שאבחר. רוב התערוכות לפני היו בעקבות ספרים וספרי-ילדים והחלטתי שלא אנסה להמציא את הגלגל ולהציג כפולות מספרים קודמים. אבל אז, כמה חודשים לפני התערוכה, הוזמנתי לשבוע סדנאות במכון הטכנולוגי בחולון. הייתי צריך להעביר הרצאה על נושא אישי ובחרתי לדבר על הקשר בין רילוקיישן לספרי הסקיצות שלי. אני חושב ששם הבנתי שלנושא יש משמעות עבורי ואני אשמח לצלול לתוכו יותר.
ספרי הסקיצות עבורי הם כלי עבודה, אבל גם מקום שאני מרשה לעצמי ללכת לאיבוד, לתת לעצמי להשתחרר. לכן, כשעשינו רילוקיישן, התת-מודע שלי השתולל בספרי הסקיצות ובעצם לכד את הקשיים והרגשות שעלו מנקודת מבט אישית.
מתוך התערוכה
אתה מאלה שמבסוטים מאיך שיצא להם בסוף התהליך?
זה מאד תלוי בתהליך, כמה מורכבויות היו בו, כמה הייתי צריך לוותר או להתפשר. קושי בפרויקטים מביא אחריו הרבה פעמים תחושת מיאוס, אולי מותשות. כתוצאה מכך אני מתרחק מפרויקטים כאלה לתקופות ארוכות ולא חוזר לבקר אותם. פרויקטים שהלכו בקלות או שהלכתי עם האמת הפנימית שלי במידה רבה, אני אוהב יותר כשהם נולדים.
מתוך: ספר סקיצות, 2024
מה לדעתך החוזקה שלך כאמן ובמה אתה פחות טוב?
החוזקה המרכזית שלי כאמן היא שיש לי (לעיתים) בטחון בעשייה ובמונולוג הפנימי שלי. זה עוזר להגיע להמון החלטות בזמן העשייה עצמה, או ברמת הקונספט. כמובן שיש לזה צדדים פחות מוצלחים – אני עקשן וקשה לשנות את דעתי בקלות. מצד שני, אני יכול לעבוד לבד שבועות בלי אינפוט מבחוץ, שזה אחד הדברים שנדרשים ממאייר ספרי ילדים. אני נוראי בלשמור על התלהבות לאורך זמן. אין לי סבלנות לפרויקטים שמתארכים יתר על המידה, מסתבכים או משתנים פתאום.
כלבים, מגזין “אדם צעיר” 2025
לפני שנתיים השתתפת בהגשת פרויקט הגמר בקורס טקסט-תמונה של מאיירימים, שהוקדש לאורית גידלי (לה איירת כמה ספרים). מה מנחה אותך בבחירת טקסטים לאיור?
אם טקסט גורם לי לצחוק או שהוא אומר משהו מהותי ולא דידקטי שיגרום לי להזדהות, זה טקסט שאשקול לקחת.
מתוך: “חד קרן שהוא קרנף” מאת אורית גידלי, איורים: עומר הופמן, הוצאת כנרת זמורה דביר
איך זה הרגיש לראות את היצירות שלך מאויירות מחדש ע”י מאיירים אחרים?
נהדר! אני יושב מרבית הזמן בחדר לבד, חושב לבד, מצייר לבד. לראות צורות חשיבה נוספות ותהליכי עבודה אחרים מקבילים לזה שלי, מרגש אותי מאד. אני חושב שאני והסטודנטים והסטודנטיות דיברנו או תקשרנו יחד על הטקסטים בצורת איורים. האם יש משהו מעניין יותר מזה?
מתוך: “מוכנה-מוכנה” מאת אורית גידלי, איורים: עומר הופמן, הוצאת כנרת זמורה דביר
מתוך: “מוכנה-מוכנה” מאת אורית גידלי, איורים: ליליאן פרידמן-אלכסנדרו, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
עוד משהו שקרה בהגשה ההיא: פגשת תלמידה מצטיינת של מאיירימים, שאיירה את הספר “מוכנה-מוכנה”, שאתה המאייר המקורי שלו. היא כמובן עירית אביר, אוצרת התערוכה. איך עבד התהליך שלכם?
היה לנו תהליך מצוין. קודם כל – כי מבחינת נושא, עירית נתנה לי את ההרגשה שכל מה שאבחר קביל. אני בינתיים הבאתי את חוסר ההחלטיות שלי לשולחן ועירית מצידה, הזכירה לי את המציאות בכל פעם: איך אפשר ואי-אפשר לתלות, מה לוחות הזמנים שלנו, עריכת טקסטים או כותרות, למה לתלות גבוה וכן הלאה. זו תערוכת היחיד הראשונה שלי, ולכן ההדרכה שלה היתה מאד חשובה. כמו כן, הרבה מהפתרונות שאפשר לראות בתערוכה, לדוגמה: ספר הסקיצות הממוסגר או הקטלוג, הגיעו ממנה.
מתוך: “מוכנה-מוכנה” מאת אורית גידלי, איורים: עירית אביר, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים. משמאל: עירית ועומר
לסיום: תן לנו שלוש עצות טובות למאיירת ולמאייר המתחיל?
1. איור דורש משמעת חזקה. לא לוותר גם כשהעתיד לא ברור, צריך להבין שאיור זו דרך ארוכה.
2. אם יש התלבטות בין מה שבטוח לבין משהו עם סיכון, תעדיפו סיכון. ככה לומדים ומרוויחים.
3. ייקח זמן עד שתגלו את הקול האמיתי שלכם, וגם אז הוא מתחלף עם הזמן. זה בסדר וזה קורה לכולם.
מתוך: “דרושה תאומה“, מאת יערה שחורי, איורים: עומר הופמן, הוצאת כתר ספרים 2024