קורס טקסט תמונה 2025 – ספרי יונתן יבין
בואו שניה נדבר על מה שקרה פה, כי זה לא מצב שגרתי באף קורס לאיור ספרים:
לא רק שאני המאיירת המקורית של הספר הזה “גוזלים בראש” – הוא נכתב במקור לדמות שאיירתי לספר אחר. אני והסופרת לא הגענו להסכמה, הצעתי שנפריד כוחות, עמדתי לגנוז את האיור (אני אעשה על זה פוסט נפרד), עשיתי פוסט פרידה מהדמות בפייסבוק ובו ביום יונתן כתב את השורות הראשונות של “גוזלים בראש”. למה אני מספרת לנו את זה? כי זה שם אותי בפוזיציה מיוחדת במינה: אני מביאה את הקול המקורי של יונתן (כי אני עבדתי איתו על הספר, אז אני יודעת לאן הוא כיוון), ולא רק את הקול שלי כתחליף-עורכת. אני מכירה את הספר הזה הכי טוב בעולם וזה טוב מאד למי שבחרו לאייר אותו. זו בהחלט אחת הגרסאות הכי נפלאות והכי יפות שנעשו לספר הזה, והיא התחילה ככה: באפורים.
איור לילך הברמן, קורס טקסט-תמונה 2025, עיצוב דמות עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין
לילך הברמן נכנסה לקורס עם חרדת צבע, ועם הערת אזהרה מהאקדמיה: אל תציירי בסגנון שלך. זה קיטש! לקחתי על עצמי לתקן גם את זה וגם את זה. בשביל זה אמנים נכנסים למאיירימים. תיכף תראו איך מאיירת על-חלל נולדה. זה לא צחוק, זה המון עבודה: גם על האמנות, וגם על השופט הפנימי, שהוא אויבנו הגרוע ביותר. בואו איתי, תראו איך עבדנו על זה.
איור לילך הברמן, קורס טקסט-תמונה 2025, סקיצת קונספט עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין
נתחיל ממה שסקיצת הקונספט של לילך (למעלה). סקיצת קונספט היא סוג של הצעת הגשה ללקוח, שנועדה להראות לסופרים ולעורכים שלנו איך אנחנו פותרות את כל האתגרים שהטקסט מציב לנו. לילך כבר קיבלה משוב על עיצוב הדמות האפור שלה (עיצוב דמות לכל הספר זה התרגיל הראשון של הקורס), אז היא חשבה שהיא יוצרת פה בוננזה צבעונית. אני, מצדי, כבר למדתי שדברים כמו צבעוניות צריך לשנות לאט-לאט. אני עובדת על צבעוניות עם כל תלמיד שלי לחוד, כי יש כל מיני סוגים של ליקויים במקום הזה: יש את אלה שלא מבחינים בגוונים מסוימים, אלה שלא מסוגלים לצייר בסקאלה צבעונית שונה, אלה שלא מבינים בכלל כמה “בחירות” שהם עשו לכאורה – הן אותו דבר. הנה, אני אראה לכם דוגמא ולא מלילך. אני עובדת עכשיו על צבעוניות עם בוגרת אחרת של טקסט-תמונה (שהלכה רוורס ועושה עכשיו קורס “יסודות האיור”). ביקשתי ממנה ציור עם כתומים – והיא נתנה לי את זה שמימין. ביקשתי אחד אחר, שיש בו מגוון רחב יותר של גוונים, ועדיין מבוסס על כתום. היא נתנה לי את זה שמשמאל. האם אתם יודעים להבדיל בין שתי הסקאלות? לא? או. אז זו בעיה. בואו למאיירימים, נעבוד על זה…
ציור (ימין): ליאוניד אפרמוב (שמאל): ארין הנסון
אבל לילך באה עם בעיה אחרת: היא אשכרה “פחדה” מצבע. שתי הסקאלות שלמעלה היו משהו שהיא לא יכלה בשום אופן להכיל, שלא לדבר על להוציא החוצה. הצבע לא היה חבר שלה, ואמרו לה מראש שסגנון המאנגה-קוואיי החביב עליה הוא קיטש שאסור לאמני איור להכנס אליו. איך ממשיכים מפה? לילך עברה לעיצוב גרפי, איירה כמה ספרים בתחושת “מישהו אחר היה בטוח עושה את זה יותר טוב” וכל קו שלה פחד מהכתם שמולו. אני ראיתי משהו אחר: אמנית נועזת, מרשימה, שתעבוד בסגנון שיש לו ביקוש מטורף ומעט מדי אנשים שמציירים בו בארץ. עכשיו צריך להביא את הסוס לשוקת. באיור קונספט יש מלא דברים טובים: הרעיון של השיער כישות, ההפעלה של הגוזלים, הפער בין החוץ לפנים. עכשיו צריך להפעיל קצת דמיון: למה לצייר חנות חיות “רגילה” כשחנות החיות בספר היא הכל חוץ מרגילה? למה לצייר בגוונים שהולכים אחורה באוטומט, כשאפשר לבנות לזה סקאלה צבעונית טובה? איזה מזל שיש לנו שיעור סקאלה צבעונית (אחד החשובים ביותר בקורס הזה), שמאפשר לפחדנית צבע להכנס לחנות האפשרויות הגדולה, ולמדוד על הדמות שלה כל צבע אפשרי לפי נוסחה מאד ברורה, שקל ליישם? ולא, אני לא הולכת להסביר לכם איך זה עובד, זה חלק מהסודות של הקורס…
איור: לילך הברמן, קורס טקסט-תמונה 2025, בחירת סקאלה צבעונית עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין
כל דמות שלילך צבעה בסקאלה צבעונית אחרת, פתחה לה דלת לעוד עולם של צבע. היא רצה ביניהם כמו ילדה בחנות ממתקים – עוד סקיצה. עוד סקיצה. עוד סקיצה. זה אגב סימן היכר מבחינתי למאיירים מופלאים בהקמה: הטובים ביותר תמיד יעבדו פי שבע. לא משנה מה הקורס – זה תמיד נכון. אין דרך אחרת להתקדם, תכל’ס. הכישרון מביא אותנו רק עד הוק ומשם – רק עבודה. בשלב הזה, עצרתי קצת את התהליך כי הכיתה נשלחה לעשות סקיצות מפורטות לאיור הסביבה. זה ממש חשוב בסיפור הזה, כי הוא (כמו שכתוב בטקסט עצמו) – חצי אגדה. צריך עולם תומך, שהוא חצי אמיתי וחצי דמיוני. בשביל זה כדאי לעשות הכנה.
חיבבתי את הרחוב הטיפוסי שלילך עשתה בשביל המסע של הילדה – מהבית אל חנות החיות. גם אני שתלתי כל מיני פרטים נחמדים בדרך שלה (אני עשיתי משהו כמו שישה איורי רחוב מהסוג הזה בספר המקורי) ושמחתי שלילך עשתה את זה מפורט. עכשיו ביקשתי ממנה אקסטרה: חנות החיות של גורי. זו לא חנות רגילה: מוכרים בה דג זהב מכסף ופינגווין אלרגי לקור. רוב המאיירים לא רצו לצייר חנות “רגילה” וחיפשו דרך חדשה ליצור חנות חיות משוגעת.
איור: לילך הברמן, קורס טקסט-תמונה 2025, איור סביבה עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין
בגלל שזה סיפור על גוזלים שמחפשים את אמא שלהם, לילך בחרה לבנות את החנות של גורי מסביב לעץ ענק. חשבתי שזה פתרון מבריק ממש, כי העץ מייצג חירות, וחנות חיות רגילה היא בעצם סוג של תחנת מעבר מכלוב אחד לאחר (עבור ציפורים לפחות). עכשיו הגיע הזמן לאגד את כל הידע החדש לפרויקט אחד.
איור: לילך הברמן, קורס טקסט-תמונה 2025, עטיפה עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין
בקורס יש שיעור קאנוני שמוקדש רק לעטיפות ספרי ילדים. אני מלמדת שם כל טריק ושטיק ליצירת עטיפה בלתי-נשכחת, וכמו שאתם רואות: לילך הפנימה הכל: הדימוי הוא פשוט, הצבעוניות מדוייקת, הדגש על שיער-המאנגה הורוד (היא לא היתה חולמת על דבר כזה לפני שיעור סקאלה צבעונית) הוא שוס. עטיפה מושלמת, שעם מקטינים אותה לטאמבנייל ושמים בחנות און-ליין ליד עטיפות ספרים מכל העולם – עדיין תקפוץ. הנה, תראו.
אנחנו עובדים הרבה על המעטפת השיווקית הידועה בכינוי: עטיפה, פורזץ, שער גדול. דווקא בזה, לילך מבינה אפילו יותר ממני (היא בכל זאת מעצבת גרפית). תראו את הפתרונות המבריקים שלה. קודם כל, היא החליטה לעשות פורזץ קדמי ששונה מהפורזץ האחורי. זו החלטה שעושים כשרוצים להשתמש בפורזץ (שבדרך כלל הוא לא יותר מנייר עטיפה מתוק עם דוגמאות חוזרות שקשורות לאיורי הספר) – כדרך לספר סיפור. הפורזץ הקדמי (הירוק) מראה את ציפורה, התוכית שהטילה ביצים בתוך השיער הפרוע של רעמה, מחפשת את ילדיה. הפורזץ האחורי (הורוד) – הוא הסוף הטוב, של איחוד האם ובניה. עכשיו, מה נחמד? ילדים יראו את זה בפעם הראשונה ולא יבינו. יגידו “נחמד” או יחשבו “מסקרן” ויעברו הלאה. כשהם יסיימו את הסיפור ויראו את הפורזץ סיום הורוד, הם ילכו רוורס ויגידו “אההההה…”
איור: לילך הברמן, קורס טקסט-תמונה 2025, פורזצים עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין
גם את הדרך לשתול פרטים קטנים כאלה, רק בשביל הקוראים הקטנים (ותאמינו לי: אין דבר שילדים לא רואים באיור. אין. מכמות הראשים בדרקון, ועד תרנגולת זעירה שהושתלה בין שישה כרובים. בדקתי את זה מלא פעמים בעצמי) – אני מלמדת בשיעור “הפרטים הקטנים” בקורס. ועכשיו, בואו נסתכל על השער הגדול שלה. שער גדול צריך להיות מתוחכם: צריך לתת רמז שיסקרן מספיק כדי להכנס לסיפור, אבל לא לרמוז יותר מדי, כדי לא להסגיר הפתעות. לא בכל סיפור, אגב, יש הפתעות. באחד הזה – יש.
איור: לילך הברמן, קורס טקסט-תמונה 2025, שער גדול עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין
מה שלילך עשתה מתבסס על ז’אנר איורי כייפי בשם “לטרינג”. יש לטרינג גם בעיצוב גרפי, אבל באיור הכוונה היא לציור מסוגנן של אותיות. לפעמים האותיות מבוססות על איור, ופה הן נותנות את התנועה של השיער. התוכית היא כמובן בונוס. לא מבינים? יופי ילדים חמודים וחמודות. בואו, כנסו לספר.
איור: לילך הברמן, קורס טקסט-תמונה 2025, עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין
אני מהמרת על מה שאתן רוצות, שכשהקוראת לילך הברמן תכנס לקרוא את הפוסט הזה היא תצרח ככרוכיה* “זה לא האיור הסופי!!!” נכון, לילך. יש לי נקודה: אם תדפדפו לאט-לאט את הפוסט הזה מהתחלה, תראו איך לאט לאט נכנס הצבע פנימה. בהתחלה הוא עוד חלש ומפחד. אח”כ, הוא קצת יותר מעז. לילך עדיין מאד נוקשה עם הצבעוניות שלה, ומפחדת לזוז מהורוד-ירוק של הסקאלה אבל מפעם לפעם נוסף עוד משהו קטן – כמו הצהוב של הציפור למעלה (לא מעזה להגיד איזו ציפור זו, תשאלו את לילך). ואז עוד קצת – כמו באיור הסופי הזה:
איור: לילך הברמן, קורס טקסט-תמונה 2025, עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין
לילך עשתה אצלנו בינתיים עוד קורס אחד (פנטזיה) והשתתפה באתגר עטיפות שלנו. אני מראה לכם את העטיפות שהיא עשתה אחרי הקורס (עטיפות לספרי נוער, האתגר הבא הוא “המומינים”, חפשו את הפוסט בבלה-בלה-בלוג אני חושבת שהן חכמות ועוצרות נשימה ומראות התפתחות צבעונית נפלאה. מצד אחד, לילך שולטת מאד בסקאלה שלה. היא לא עובדת ב”כל הצבעים” וזה מעולה. ב”פיטר וונדי” למשל – בגלל שהאיור עובר דרך גילופי העיטורים של השעון, הצבעוניות מאד עדינה. זה עושה עבודה מעולה, כי זה ספר נוער והוא אמור להיות יותר מתוחכם. ב”הקוסם מארץ עוץ” לילך משחקת עם הסקאלה הירוקה ומביאה אותה עד הסוף. זה קשור לסיפור. אבל עטיפת “אליס בארץ הפלאות” מייצגת נקודת מפנה: הצבעוניות פה מתחילה בצורה מאד סגורה ומונוכרומטית, ואז נכנסים להתפרצות הצבעונית של החתול והחזרזיר. אפשר להסתכל על זה שעות – אולי אחת העטיפות הכי טובות לסיפור שראיתי מימי. הלוואי יצא בגרסת לילך הברמן יום אחד.
איור: לילך הברמן, עבור אתגרי עטיפות קלאסיות של מאיירימים 2025-6
*אה. שכחתי. זה ספר על ציפורים, אז נראה לי מתאים: נכון “כרוכיה” שהזכרתי קודם? מסתבר שהפרוש של זה הוא “עגור”.
לילך הברמן: השאלון
קצת על עצמך: מאיפה בארץ או בעולם, האם למדת איור בעבר (אם כן, איפה?) ואיך הגעת למאיירימים?
אני לילך, גרה בקרית טבעון, אמא של איילה ואביב ות׳ור (הכלבֿ), נשואה לדרור. למדתי איור בויצ״ו חיפה, שם למדתי תואר בתקשורת חזותית עם התמחות באנימציה. אחרי הרבה שנים בעיצוב גרפי החלטתי לנסות לחזור לאיור באופן יותר רציני. הגעתי למאיירימים במקרה, נחשפתי לקבוצה מגלילה בפייסבוק, ולאחר תקופה קצרה של חברות שקטה בקבוצה, החלטתי לקחת את קורס טקסט-תמונה כקורס הראשון שלי בבית הספר.
כמו איזה מאייר את רוצה להיות כשתהיה גדול? ספרי לנו קצת על האמנות שאת אוהבת וצרפי דוגמאות לפי בחירתך.
אני בתהליך של למידה וגילוי, אני מעצבת מחדש את תפיסותיי לגביי איור וכמו מי או כמו מה אני רוצה להיות. במשך הרבה שנים אהבתי לעקוב אחרי היצירה של pascal campion היכולת שלו לתפוס באיור אחד רגע, ריח, אווירה- תמיד ריתקו אותי. אני עוקבת גם בהתלהבות אחרי העבודות של Geneviève Godbout אני אוהבת את השקט והפשטות לכאורה של סגנון האיור שלה. בשנה האחרונה בזכות ליאורה גיליתי את היצירה של ג׳יימס ג׳ין וזה גרם לי לתהות על גבולות היצירה של האיור- ושלי כיוצרת.
איור (מימין לשמאל): James Jean, Geneviève Godbout ,pascal campion
מהו פרויקט החלומות שלך?
אני אוהבת מאוד לאייר ספרי ילדים ונוער. ואשמח לכל הזדמנות מעניינת. בנוסף אני מתכננת להצליח ליצור סידרת איורים משלי שיהיה להם מקום בגלריה. הלוואי שיקרה.
קצת על החוויה בקורס טקסט תמונה:
במשפט אחד אומר שקורס טקסט-תמונה נתן לי תשובה ומנוח לכל רעשי המחשבות והביקורת שהיו לי בראש. בהרחבה אספר שאני לא סטודנטית קלה ללימוד. אני עקשנית, ואני וכחנית. ואני לא אתן לכל אדם ללמד אותי. בחרתי ללמוד אצל ליאורה, כי יכולתי להיכנס עם ביטחון שיש פה מורה עם ניסיון של שנים רבות שאפשר לפחות לסמוך עליו. אבל עוד לא ידעתי שליאורה תהיה מורה טובה כמו שהיא מאיירת מחוננת. לפני הקורס פחדתי מהצל של עצמי- באיזו סגנון איורי אני רוצה לאייר, באיזו צבעוניות, הרעיון הזה טוב מספיק או שלא… על כל אלו הקורס הצליח לתת לי תשובות, מתוך תהליך עצמי קשה (!) ואינטנסיבי (!) יד ביד עם ליאורה- נכנסתי מאיירת פחדנית ויצאתי עם ראש מורם, וזו יכולת מדהימה שיש למורים יוצאים מגדר הרגיל לחולל בסטודנטים שלהם. בזכות ביקורת נוקבת ואכפתית, כנה ולא מרחמת מצד אחד, אבל מגיעה ממקום אכפתי אמיתי ורצון גדול לעזור לנו להתקדם ולהצליח.
תודה ליאורה, את מורה לחיים.