אנשים נגעו בירח גרסת המאיירת ליהי אופיר

הרעם קטע את הקלטת הפרקים האחרונים של “החוקים” עבור אתר עברית באולפן הביתי שלנו, אז ירדתי לסטודיו, פתחתי את המחשב, וחשבתי לעצמי: “מה ישמח את שלושת קוראי האהובים?” ומיד עניתי לעצמי: “עונג שבת חדש. הגיע הזמן.” השנה, עסקנו בקורס טקסט-תמונה ביצירותיה של המשוררת והסופרת אורית גידלי, שהן אגוז מ-אד קשה לפיצוח. למה? ברצינות? אני אגיד לכן בדיוק למה:

קודם כל, כי חלק מהטקסט קורה כמו בקומיקס – בתוך האיורים. זה דורש שת”פ הדוק בין סופר למאייר, ועבורי כמורה – הם מקשים מאד על הוראת הקורס. אני צריכה ללמד אמנים לפרש טקסט-כתוב, אז להעמיס על זה מהלכי קומיקס מורכבים? אוי. ביקשתי מאורית שתאפשר לי להוריד לתלמידים את המעמסה והיא הסכימה. חלק מהם בחרו להתמודד עם זה כמו שזה, וזה די מדהים בעיני.

שנית כל: כי אורית עובדת רק עם השופרא-דשופרא של האיור הישראלי. איה גורדון-נוי איירה את שני הספרים הראשונים, עומר הופמן את האחרונים, ובאמצע – תמי בצלאלי הענקית, שאיירה את “אנשים נגעו בירח”.

הסיפור הזה, עומד על הגבול העדין בין יצירה לילדים לשירה למבוגרים. יש בו הרבה יותר עמודים מהנהוג בספר ילדים רגיל, והוא מאויר במקור בשחור-לבן. אני אתחיל מגרסתה הנפלאה של תמי בצלאלי, שעכשיו תורגמה לגרמנית, עם האיורים המקוריים (מדהים כשלעצמו. לרוב הם מתרגמים טקסט ונותנים למאייר מקומי לאייר אותו) ואז אמשיך לגרסתה ההפוכה, הצבעונית, הילדית והנפלאה של ליהי אופיר, מקורס טקסט-תמונה שלנו. בואו נצלול, חבר’לך. ממילא יורד עכשיו גשם.

נ.ב אם יש לכן ולכם אנשים שרוצים ללמוד אצלנו במאיירימים ומתלבטים: אנא, שלחו לefrat@meayrimim.com לינק לאתר, אינסטגרם או סתם פורטפוליו קטן של שמונה איורים שכוללים דמויות וסביבה.

הטקסט המקראי ואיורי תמי בצלאלי
אי-אפשר, לצערי, לשים את כ-ל הטקסט של “אנשים נגעו בירח”, אז הנה הגרסה המקוצצת:
אדם זקן וערירי עומד ומהבהב: הזכרונות שלו מאשתו האבודה רוז’י, הולכים ודוהים, חומקים בין אצבעותיו. ממש באותו רגע מגיע רוכל הזכרונות ובנו, ומציע לרכוש מהזקן את הזכרון הפגום הזה. הזקן מסכים, האלטע-זכרונות נוסע הלאה, ורק אז מפנים הישיש את מלוא משמעות המעשה שעשה. הוא הולך (לאט מאד) לחפש את הרוכל. כשהוא מוצא את האלטע-זכרונות ובנו, הוא דורש מהם להחזיר לו את הזכרון שלו מרוז’י. הרוכל מסרב – עסקה זו עסקה, בכל זאת. הבן שלו, שהוא נער רגיש ופחות, איך לומר, מעודכן מבחינה עסקית – מציע לזקן בלחש לבצע סחר חליפין. הזקן מבין שאין ברירה, ומציע לרוכל זכרון יקר מפז: הנחיתה על הירח.
את השאר אתם חייבות לקרוא לבד, גדול עלי להעביר את זה.

כמה מילים על האיורים של תמי בצלאלי: הם עדינים, רכים, בוגרים, ומאד מאד נוגעים בירח. קשה, ממש קשה להתחרות בזה, אלא אם הולכים לכיוון אחר לגמרי…

איור: תמי בצלאלי, מתוך “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, הוצאת כנרת

עטיפה, ליהי אופיר לא רק לקחה את הספר הזה לכיוון אחר – למעשה זה כמעט הכיוון ההפוך. זה לא רק העניין של הצבעוניות העזה אלא הבחירה בקהל יעד אחר.
הספר מציב אתגר מיוחד למאיירים: כל הדמויות הן בוגרות שלא לומר – מבוגרות, רק בן הרוכל צעיר (אנחנו לא יודעות באמת את גילו). תמי בחרה לאייר את בן-הרוכל כילד, אבל ליהי הרגישה שנכון יותר לאייר אותו כנער, ובכל זאת למצב את הספר בעולם הילדים. איך? או. טוב שבאתם. כנסו, כנסו.