ליאורה גרוסמן

איירתי-איירתי-איירתי-קמתי וגיליתי שמעבר לזה איני יכולה עוד. אולי הייתי עושה לטרינג או מנסה לעשות עיצוב, אבל פה זה היה גדול עלי. הרגשתי שאני צריכה עזרה מקצועית, ופניתי לתלמידה שלי לשעבר – אפרת ברונשטיין, שעיצבה את הלוגו הסופי. ובמקביל, מאחר ומדינת ישראל העניקה מענק קורונה מיוחד לעסקים שנפתחו בקורונה, לצורך בניית אתר, שכרנו מעצבת אתרים נפלאה-נפלאה-נפלאה,

קשה לי להקיף בראש את כ-ל מה שעשינו בתקופה הראשונה הזו של ההקמה, שלא לדבר על כל מה שקרה בשנתיים וחצי שעברו מאז.

את אפרת אני מכירה מהיסודי, אבל רק בכיתה י’ מצאנו את עצמנו באותה קופסה. בהתחלה היה רע מאד: לא סבלנו זו את זו.

אתם אולי לא יודעים, אבל התחלות בספרים נחשבות לעניין ממש גדול – בסדנאות כתיבה מקדישים לזה שיעור שלם. איזה מזל שזה לא ספר – זה בלוג. שיהיה ברור: לא חשבתי לכתוב בלוג ולא רציתי לכתוב בלוג וכפרתי שנים בחשיבותו של בלוג בשיווק ו…לא זוכרת מה עוד, אבל החיים זרמו, מאיירימים הוקמו ואפרת שכנעה אותי. מסתבר שבלוג הוא הדרך הטובה ביותר להציג אותנו, ואת