ליאורה גרוסמן

מה שמקסים בספר הזה: הרבדים שלו.
ברובד הראשון והמיידי יש סיפור מאד פשוט: ילד שלא כל כך אוהב חתולים, קצת כמו אמא שלו. אבא שלו מביא לו גור חתולים ג’ינג’י והכל משתנה (מה שמוכיח שלא צריך נושאים גדולים בשביל לכתוב סיפורים גדולים).
ברובד שמתחת קורה משהו מאד מעניין: מתח סמוי בין ההורים. האבא חותר תחת ההחלטה של האמא, שלא מעוניינת בחתול בבית, ומעביר, במהלך מבריק את הילד לצד שלו. יש בזה משהו טיפה מריר, אולי פחות מתנחמד ומאד מאד אמיתי – זו גם הסיבה שכל כך רציתי לאייר את הטקסט הזה בזמנו.

אחד הספרים החדשים יותר של יונתן, על הפוליטיקה של חיות הג’ונגל. במילים אחרות: המאיירות שבחרו את הספר הזה צריכות להיות מומחיות בהאנשה. יש הרבה מאד צורות להאניש בעלי-חיים באיור: ראש של חיה, גוף של אדם או ההיפך, עם בגדים או בלעדיהם, איזה חלק בגפיים נשאר חייתי ואיזה הופך לאנושי? מלא החלטות, שכל אחת מהן אומרת משהו אחר.

בואו שניה נדבר על מה שקרה פה, כי זה לא מצב שגרתי באף קורס לאיור ספרים:
לא רק שאני המאיירת המקורית של הספר הזה “גוזלים בראש” – הוא נכתב במקור לדמות שאיירתי לספר אחר. אני והסופרת לא הגענו להסכמה, הצעתי שנפריד כוחות, עמדתי לגנוז את האיור (אני אעשה על זה פוסט נפרד), עשיתי פוסט פרידה מהדמות בפייסבוק ובו ביום יונתן כתב את השורות הראשונות של “גוזלים בראש”. למה אני מספרת לנו את זה? כי זה שם אותי בפוזיציה מיוחדת במינה: אני מביאה את הקול המקורי של יונתן (כי אני עבדתי איתו על הספר, אז אני יודעת לאן הוא כיוון), ולא רק את הקול שלי כתחליף-עורכת. אני מכירה את הספר הזה הכי טוב בעולם וזה טוב מאד למי שבחרו לאייר אותו. זו בהחלט אחת הגרסאות הכי נפלאות והכי יפות שנעשו לספר הזה