ליאורה גרוסמן

העטיפה הבאה שלנו היא הספר שכל מאייר מרייר עליו בלילות. אין מה לחפש בו הגיון ואין לי תקציר העלילה. אין עלילה: גם אליס עצמה, שמגיעה מהיקום הבריטי המסודר – חיפשה, חיפשה ולא מצאה. החל מהנפילה האינסופית דרך חור הארנב, החומרים השונים שצריך לקחת כדי שהעולם שלך יגדל או יקטן, היצורים המשונים ממש, שמדברים שטויות (אבל אם חושבים על זה, פתאום מבינים שזו האמת המלאה…) אין דרך לסדר את הספר הזה, לארגן את חווית הקריאה הכיאוטית שלו, להבין את המסרים שלו. אין בו מוסר-השכל, ולפעמים גם אין בו גם סתם מוסר. יש שם מלכות משוגעות, שהיד שלהן על הגיליוטינה קלה במיוחד (אוי, זה גם בחיים!) יש שם פטריות מכל הסוגים (ותולעים שמעשנות נרגילה). יש מסיבות תה שמזכירות את הדארק-נט של פרדס-חנה כרכור (אל תסתכלו עלי ככה. גם אני וגם אפרת גרות שם!) ואם בא לך לדעת מה הדמות המועדפת עלי – ובכן… זה היה קשה, אבל תמיד ולנצח, חתול צ’שייר כמובן.