אני גילי דרובר, אמנית פלסטלינה. במקור עשיתי בכלל תואר במדעי החברה והרוח, אח”כ עשיתי הסבה והפכתי לגננת וגם עבדתי במשרד החינוך. אני בת 45, עליתי ארצה בגיל 10, לפני 35 שנים ואני גרה באשדוד עם בן זוגי, שלושה ילדים והכלבה פנדה. אני יוצרת ספרי הדרכה בפלסטלינה, והספר האחרון שלי The wildlife of Israel נבחר להוצאה לאור ע”י PJ library בארה”ב וגם זכה בפרס גרינספון ליצירה יהודית בשנת 2025.
האיור: גילי דרובר מתוך The wildlife of Israelמאת גילי דרובר. יצא בהוצאת PJ library בשנה הקרובה
למה דווקא פלסטלינה? איך הגעת לזה?
כשהייתי אמא צעירה לילדים קטנים וחיפשתי איך להעסיק את הילדים שלי ללא מסכים, ראיתי שהפלסטלינה מעסיקה אותם שעות ברצף יותר מכל דבר אחר. פיסלנו בהתחלה ארנבים, ואז התחלנו לפתח עולם שלם סביבם: יש להם יומולדת, או קר להם וצריך לעשות להם מיטה, או שיש להם גינה וצריך לשתול להם גזרים. הילדים מאד נהנו וביקשו לחזור לזה, אבל מה שיותר חשוב – אני התמכרתי. אח”כ השכנות אמרו “גם אנחנו רוצות, תעשי לנו חוג!” וככה העניין התחיל להתגלגל. כגננת שמתי לב לכל היתרונות שהפלסטלינה נותנת לילדים: היא מפתחת אותם קוגניטיבית ורגשית ושפתית ומוטוריקה עדינה. זה גם עוזר להם לתעל רגשות… בקיצור, יש בזה המון יתרונות התפתחותיים.
איור: גילי דרובר, מתוך “היער הקסום” מאת גילי דרובר. צילום: דימה ריבליס
לא היו לך היתרונות היחסיים של בוגרי האקדמיה. היית אמא צעירה עם ילדים באשדוד שיום אחד החליטה ליצור ספר הדרכה בפלסטלינה. תספרי קצת על ההתחלה שלך.
נכון, הייתי אמא צעירה לילדים. אני מאד אוהבת יער, וגמדים – מה שלגמרי קשור לילדות שלי, לאגדות ששמעתי כילדה. לא הבנתי איך עוד אין ספר כזה, ואז אמרתי לעצמי: “אני אעשה אותו”. זה בער בי, רציתי ליצור עולם של גמדים, פיות, הבקתה של באבא יאגה (המכשפה של העולם הסלאבי), היער הקסום… פנטזיה.
מה לדעתך היו ההחלטות שקיבלת והובילו אותך להוצאת רב-מכר בהוצאה עצמית, שהשיק קריירה שבוגרי אקדמיה יכולים רק לחלום אליה? מי האנשים שעזרו לך, המקומות שפתחו לך דלת, הדברים הכי חשובים שבחרת לעשות – והביאו אותך עד הלום?
כשהתחלתי, לא ידעתי כלום על עולם ההוצאה-לאור. נכנסתי לקבוצה שנקראת “סופרים מתייעצים” של אסנת גואז. שם, דרך שאלות ששאלו אנשים והתשובות שקיבלו, הבנתי שגם אני יכולה לעשות את זה. אם פעם חשבתי שצריך הוצאת-ספרים, שהיא מסננת איכות, שקשה מאד להתקבל אליה – פתאום הבנתי שאני יכולה להוציא את זה לאור לבד וככה גם כל הזכויות יהיו שלי.
פניתי לרמי שיר, מנהל אצבעוני ובעל סוכנות לתמיכה במיזמים ספרותיים עצמאיים. הוא תמך בי בצורה כל-כך חמה, הסביר לי על תהליכים, על סוגי נייר, על דפוס. לא ידעתי איך לצלם מקצועית, ושלחתי לו דוגמאות לאישור. בלעדיו זה לא היה קורה, הוא היה סבלני בצורה מטורפת. היום הוא העורך שלי, והכל יוצא לאור דרך הוצאת אצבעוני. כעת אני באמצע טרילוגיה של הדרכה על עולם המים, יחד איתו. את הכסף גייסתי במימון המונים – שגם על זה לא ידעתי כלום ולמדתי מהתחלה. אני אסירת תודה לקבוצות השונות בפייסבוק בהן אני חברה. הם עזרו לי גם בעידוד, במילה טובה, וגם בתמיכה כלכלית להוצאת הספר לאור. הם גם סיפרו לחברים, וכך נוצרה לספר “היער הקסום” קהילה חמה ותומכת, שתרמה להצלחתו.
מה לדעתך החוזקה שלך כאמן ובמה את פחות טובה?החוזקה שלי היא הסבלנות שלי. אני אוהבת לתחקר, ואני אוהבת לפסל סביבה – וזה לוקח המון זמן ליצור את זה. אני פחות טובה בהבעות פנים, אבל יום אחד גם את זה אני אפתור.
האיור: גילי דרובר מתוך “אי האוצר” – ספר הדרכה בפלסטלינה, מאת גילי דרובר
בסוף בחרת ללמוד בכל זאת (בגרסה הפרונטלית של “מאיירימים” בבית-אריאלה): למה דווקא אצלי? אחרי הכל זה בטח לא היה קל לנסוע בשעת העומס כל הדרך מאשדוד.
ראיתי אצל חבר פייסבוק פרסומת מסקרנת לקורס הזה, וזו היתה פעם ראשונה שנתקלתי בקורס איור לא בצלאלי, לא שנתי, כתוב מעניין ואמרתי “נלך על זה”. נרשמתי, ולקחתי טרמפ עם אוסי גפן (אחת התלמידות בכיתה) – אז תודה על זה, אוסי.
הספר השני שלך, “אי האוצר” – כבר נעשה מתוך הבנת הנושא, ובתוספת ליווי אישי. מה הליווי נתן לדעתך לספר הזה, אם בכלל?
אני למדתי המון מהליווי, גם על בחירת צבעים, גם על תבניות מחשבה שמכשילות אותי – שליאורה ראתה מבחוץ ועזרה לי להתגבר עליהן. קומפוזיציות, בחירת דמויות, בכלל החשיבה המעמיקה על הספר והתחקירים. אני מיישמת את הידע הזה גם בספרים שבאו אחריו. למדתי המון מהליווי הזה ואני ממליצה לכל מאייר ומאיירת לקחת ליווי לספר הראשון, כי זה ידע שישרת אתכם לכל הקריירה.
האיור: גילי דרובר מתוך “אי האוצר” – ספר הדרכה בפלסטלינה, מאת גילי דרובר
ספרי קצת על הקורס של מירי לשם-פלאי, על פרויקט הגמר שלך והדלתות שהקורס פתח לך.
קודם כל זה קורס שהוא למי שלא יודע לכתוב. אני למשל, לא סופרת – אבל בגלל שזה ספר קונספט, החיסרון שלי לא בא לידי ביטוי. אני כן מנצלת את כשרון האיור שלי, גיליתי בעזרת הקורס שאני יכולה ליצור המון ספרים (לא ספרי הדרכה) למרות שאני לא “סופרת”. זה פתח לי את החלון לראות עוד אופציות, מה עוד אני יכולה לעשות חוץ מספרי הדרכה או לעשות שת”פ עם סופר.ת כי אני פחות אוהבת לעבוד עם אדם נוסף. יש את הויז’ן שלי, איך שאני רוצה שדברים ייראו. העבודה בפלסטלינה קשה ופיזית, קשה לשנות דברים, ואי אפשר לעשות את התהליך הרגיל של המשא ומתן בין סופר למאייר. אבל אם אני זו שיוצרת את הספר מא’-ת’, זה פותר לי גם את העניין הזה. הספר הזה, שיצרתי בקורס של מירי לשם-פלאי התקבל בעצם לPJ library בארה”ב, והקנה לי את פרס גרינספון. הספר יצא לקראת חגיגות השמונים למדינת ישראל. זה קורס מדהים, מאד עשיר, שפותח המון חלונות בראש שלנו והמון דלתות בכלל. מירי הכירה לנו את הסוכנת האמריקאית שלה וגם זה היה פתח להרבה דברים.
האיור: גילי דרובר מתוך The wildlife of Israelמאת גילי דרובר. יצא בהוצאת PJ library בשנה הקרובה
את זוכת פרס גרינספון ליצירה יהודית בשנת 25, הספר שלך יצא לאור בחו”ל ויופץ בעשרות אלפי עותקים, והרגע סיימת עוד פרויקט שמאיירים היו עושים הכל כדי לקבל: ספר ההדרכה של כראמל, עם מאירה ברנע-גולדברג. איך מרגישה אמא צעירה מאשדוד, שלא יכלה ללכת לאקדמיה – כשהיא מוצאת את עצמה על השפיץ של עולם האיור? כן, כן. ספרי לנו. אנחנו מקנאות.
לגבי ספר ההדרכה של כראמל: זה היה מדהים. מאירה פשוט התקשרה אלי והציעה את הפרויקט – זה היה כמו חלום, באמת. אני לפעמים לא מאמינה שזה אשכרה קורה לי כל הדברים האלה. זה פשוט מדהים.
לסיום: תני לנו שלוש עצות טובות למאייר.ת מתחיל.ה
קודם כל: כל הזמן ללמוד ולהתפתח. אני למשל נרשמת לכל קורס חדש בבית-ספר מאיירימים. אני חושבת שצריך תמיד ללמוד עוד.
שנית כל: לא רק הלימודים עצמם, אלא גם הקשרים שהם מייצרים.
ושלישית כל: לעשות מה שיש לך תשוקה אליו. אני למשל אוהבת לפתח סביבות: יערות, נופים וכו’. ללכת עם זה. ברגע שאנחנו עושים משהו עם תשוקה, הרגש הזה עובר וזה מדבק. הקוראים מרגישים את זה.
האיור: גילי דרובר מתוך The wildlife of Israelמאת גילי דרובר. יצא בהוצאת PJ library בשנה הקרובה