עונג שבת הוא עונג שבת, ושוב מתכנסים אנחנו להנות מהפרויקט הנפלא של המאיירימים, שלקחו את קורס טקסט-תמונה ואיירו את סיפוריה של אורית גידלי. הכמות הגדולה ביותר של המאיירים בחרה את הסיפור הכי פחות ילדי: “אנשים נגעו בירח”. יש שלושה גיבורים לסיפור הזה: אדם זקן וערירי שאשתו נפטרה, והזכרון שלה חומק מבין אצבעותיו. בעודו עומד לו, מבולבל, ברחוב – מגיע הרוכל, הנוכל, האלטע-זכרונות ובנו, שמשכנע אותו למכור לו את הזכרון הנוזלי והחסר הזה, של רוז’י המתה. לאחר שנשלמת המכירה, מבין פתאום הזקן שטעה ויוצא לדרך, באיטיות רבה, כדי להחזיר לעצמו את רוז’י. הרוכל מסרב להחזיר, אך לבו של בנו נכמר והוא מייעץ לזקן להציע החלפה – זכרון טוב יותר, הזכרון של אנשים שמגיעים לירח…
נעמה שולמן, יוצרת הגרסה שלפניכם, פירשה את זה באחת הטכניקות הנפלאות של הטושים – ששמה דגש על יצירת טקסטורות. זה עדין, זה רך, זה ילדי, זה בוגר, זה סוג של פלא. הנה גרסתה של נעמה שולמן ל”אנשים הגיעו לירח” מאת אורית גידלי. הספר יצא במקור בהוצאת כנרת, באיוריה של תמי בצלאלי, שמופיעים פה בסוף. תהנו.
כולנו מתחילים תמיד מעיצוב הדמות הראשית בסיפור, וכשנעמה התחילה לצייר את הזקן המקסים שלה – היא חשבה עפרונות צבעוניים.
איור אנשים זקנים בספר ילדים הוא קצת אתגרי. הוא צריך להיות מה שנקרא “זקן חמוד” או “זקן מצחיק” – זקן שילד יכול להזדהות איתו. קוראים לזה “לייקביליטי”, וזה אחד האתגרים הקשים בעיצוב דמות. חשבתי שהזקן של נעמה מוצלח מאד מבחינת חביבות הקהל, אבל פחות מדי מעורער וערירי ממה שמבקש הטקסט. עם זאת, לא תיקנתי יותר מדי, רציתי לראות לאן היא לוקחת את זה.
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
ציור הקונספט של נעמה היה וואו.
קודם כל, תזכורת: איור קונספט – האודישן של המאייר מול הלקוח. זה הרגע בו אנחנו מנפנים בכל נוצותינו היפות ביותר מבחינת טכניקה, סגנון ופרשנות לסיפור. חשבתי ואני עדיין חושבת שזה אחד מהאיורים האלה, שלא יוצאים לך מהראש כל החיים. מצד שני… הוא מה שאני קוראת לו “איור סגור”: הוא מכיל את כ-ל מה שאפשר לספר באיור אחד, ולא משאיר יותר מדי מקום לסיפור הכתוב. בסופו של דבר, כך הסברתי לנעמה, הטקסט של אורית הוא הדבר אותו אנו מאיירים. הוא לא הדבר הזה שאנחנו מקבלים ממנו השראה, או “מתכתבים” איתו.
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
בשלב הזה שלחתי את כולם לצייר את המקום בו מתרחשת הסצנה שהם מציירים לסיפור. “לצייר את הרחוב הרגיל? בלי העיוותים?” שאלה נעמה ואמרתי לה שכן. חשבתי שתביא ככה, רחוב עם ספסל וכמה בתים. לא תיארתי לעצמי שהיא תיכנס לכל מרפסת. “יפה וטוב” אמרתי לעצמי. “כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים…”
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
בשלב בחירת הצבעוניות לספר, נעמה הסתבכה לגמרי. השלב הזה אמור לעזור לנו לקבוע מהי הסקאלה הצבעונית שלנו – הצבעוניות הספציפית איתה אנחנו זורמים. נעמה היא אמן אינטואיטיבי, הצבעוניות שלה פשוט זורמת ממנה. איור, וזה משהו שהמון ציירים לא לגמרי מבינים, הוא הדרך בה אנחנו לוקחים את כל מה שבא לנו טבעי ומשתמשים בזה באופן שבו אנחנו שולטים בחוויית הקורא (ולא, למשל, הטכניקה שלנו).
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
נעמה עברה לטכניקה “שלה” – הטושים, והתחילה לצמצם את הצבעוניות שלה, כמו מרק. אני אהבתי מאד את הפורזץ הפוטוריסטי הזה (פורזץ = הדף שמסווה את הדבקת איור הכריכה, ומחבר אותה אל פנים הספר), אבל משהו בזה לא תיקתק מבחינתה. זה לא היה “זה”.
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
אחר-כך הגיע גם האיור הזה (נדמה לי שהוא היה אמור להיות השער הגדול של הספר – הדף הראשון, שהוא כמו כריכה קטנה ומכניס אותנו אל הסיפור). אני לא יודעת מה לא עבד בזה בשביל נעמה, כי בעיני זה ממש יפה – אבל אני מכירה את זה טוב מאד: כמות האיורים שיש בפח שלי בכל פרויקט היא אסטרונומית. היו תקופות שחברים היו מגיעים כאילו באקראי, לבקר אותי, ואיכשהו משרבבים ידיים לפח ומוציאים משם איורים גמורים לגמרי לקחת הביתה. אני בסבבה עם זה. אם זה לא “זה” אז זה לא זה. נקודה.
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
ואז, מתוך הסקיצות שנעמה עשתה בשחור לבן, כדי להגיע לרעיונות המאויירים שלה – נולד הפרויקט כמו שהוא יצא בסוף. יש לי שני דברים להגיד על זה:
א. הפרויקט דורש עיצוב עטיפה, שער גדול ושלוש כפולות (בפורזץ אין מידע מעוצב) ונעמה היא ציירת ומאיירת – לא מעצבת. לקחה על עצמה מורתה (שיכולותיה בעיצוב מוגבלות מראש, כך אמרו כל מוריה בבצלאל ואין שום סיבה שלא להאמין להם) לעצב לה את הדורש עיצוב, והתוצאה היא בשום אופן לא מה שהיא יכלה להיות לו נדרש לנושא מעצב מהסוג האמיתי. סליחה על זה, בקיצור.
ב. בבקשה בבקשה תגדילו, תכנסו לפרטים. מה שאתם הולכות לראות פה זה לא פחות מקסם.
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
כן, יש גם עיצוב של הכריכה האחורית. מי המעצבת האיומה הזו? לכרות לה את שתי הידיים השמאליות. אוי, שיט, היא צריכה אותן לאיור. טוב, ניחא. אנחנו פה בשביל האיורים בלבד.
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
וזה הפורזץ.
לטכניקה הזו קוראים סטיפלינג. כל האיור נעשה בנקודות זעירות, בצפיפות משתנה, בעט-טוש דקיק. אמני הסטיפלינג לא יוצרים קוים – הם מצרפים נקודה לנקודה כדי ליצור כתמים וקוים. כל עבודה כזו לוקחת חודשים, ויש מעטים כאלה בעולם. אחת מהם נפלה אצלי בכיתה. הללו.
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
תשוו לאיור הפורזץ בטושים צבעוניים. משהו בזה הגיע הביתה, לא שאני יודעת להגיד בדיוק מה.
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
קחו אותו לאט את הזמן. תגדילו קצת. תסתכלו עוד קצת. רואים את כל הפרטים הקטנטנים האלה? מה, לא? אז זה ההבדל בין חלק מאיתנו לבין ילדים. ילד קורא את האיור לגמרי בעצמו, בלי אבא – ואין, אין פרט שיעלם ממנו.
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
לא האנשים הקטנים על הספסל. לא רקמת הזוג הרוקד. לא הכרית שמתחת לכלב. לא השמלה של הסיקסטיז. את הכל-הכל רואים הילדים. איך אני יודעת? תסיימו לראות ואני אספר לכם.
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
לא, לא פה. זו עדיין ההצגה הגדולה של נעמה, ואני לא הולכת לגנוב לכם פה את הפוקוס. חכו עוד רגע. תיכף זה בא.
איור: נעמה שולמן, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, קורס טקסט-תמונה 2024
נעמה עושה עכשיו סדרה של ציורי-הבריאה (עוד אין לזה כותרת). נראה שהיא פתרה את כל בעיות הצבע שלה, ואפשר רק לשמוט את הלסת. אבל רגע, הבטחתי לכם סיפור. הנה הוא בא: פעם, בשבוע הספר, עמדתי בדוכן ההוצאה וחתמתי על ספרים. העניינים היו יגעים, ואני לא אשת המכירות הכי טובה בעולם. כמעט הלכתי הביתה אבל אז הגיע ילד אחד עם עיניים בוערות והצביע בחמת זעם על ספר שאיירתי. “את!” הוא צעק עלי. “את!!!” זה נהיה יותר מעניין מרגע לדודלי אז נשארתי כדי להבין מה קרה. “ציירת דרקון עם שלושה ראשים!!!” שאג עלי הילד. “נו?” התעניינתי “אז???”
“בסיפור כתוב שהיו לו ארבעה!!!”
לקחת את הספר, שהילד פתח למעני בעמוד הנכון. אללי. הוא צדק. ככה גיליתי שילדים לא מפספסים כלום אף-פעם – לא את הטוב ולא את הרע. לקחתי את טוש החתימות שלי, והוספתי לו עוד ראש לדרקון. זהו. תשנו על זה, אנשים.
איור: נעמה שולמן, פרויקט אישי
ולסיכום – האיורים המקוריים, היפהפיים של תמי בצלאלי האהובה. היא היתה איתנו בהגשה וכל משוב שהסכימה לתת (לא תמיד היא רצתה) – היה כמו ממתק שויצרי בעטיפת כסף עם ריקוע זהב.
איור: תמי בצלאלי, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי, הוצאת כנרת זמורה דביר