עונג-שבת רבותי וגבירותי, מוקדש לשלושת החטופים שחוזרים היום. לפני כמה חודשים, כשעמדתי, כרגיל, בצומת עם השלט של לירי – חזרתם נראתה לי אפשרית כמו לקבל בדואר חד-קרן, שזה… אוי – בדיוק כמו הסיפור הנפלא של אורית גידלי, שאייר במקור עומר הופמן (מה שהופך את האתגר לקשה במיוחד).
“חד-קרן מסוג קרנף” מספר על אמא אחת, שלילדה שלה, עפריקי יש יומולדת. עפריקי הכי רצתה חד-קרן ואמא, שלא רצתה לאכזב, הזמינה לה אחד – באינטרנט. אבל אתם יודעים איך זה משלוחים באינטרנט, ובמקום חד-קרן, מגיע… אה… “זה לא חד-קרן! זה קרנף! קרנף שמן, ומכוער ומגעיל”, כמו שאומר אח של עפריקי בבוז לאמא ולכולם. אבל עפריקי, היא רואה את אמא שלה, שכל-כך ניסתה, ולכן מחליטה שלא נכון! היא מכריזה על הקרנף שבחדר כ”חד-קרן שהוא קרנף” וכ-ל החברות הנפלאות שלה, זורמות איתה עד הסוף המתוק להפליא (לפחות מבחינת הקרנף).
זה אחד הספרים הכי יפים והכי מצחיקים והכי מעצימים שקראתי – ומי שאין לה אותו, שתרוץ ותקנה לה ולבת שלה ולאמא שלה ולסבתא שלה ובכלל. אבל אם יש לכן אותו, בוודאי תעריכו את הגרסה החד-פעמית, המצחיקה להפליא והשונה לגמרי של גליה לוז, תלמידת קורס טקסט-תמונה שלנו.
ברוכים הבאים לגרסה המשגעת של המאיירת גליה לוז, לספר “חד-קרן מסוג קרנף” מאת אורית גידלי.
גליה למדה אצלי עוד בבית-אריאלה, אבל עשתה את קורס טקסט-תמונה שוב, כדי לשכלל יכולות. ואיזה יכולות…
היקף הפרויקט: עטיפה, פורזץ, שער גדול, שלוש כפולות עוקבות מתוך הספר.
איור: גליה לוז, ל”חד-קרן מסוג קרנף” מאת אורית גידלי
בקורס טקסט-תמונה מתחילים בום! באיור כל דמויות הספר. מה היה לנו פה? אוי. חוץ מהדמות הראשית (עפריקי), הדמות של האמא והאח שמגיח בכפולה או שתיים – יש את כל החברות האלה. אני הייתי מתעצלת כמובן, ויוצרת שלוש חברות בלבד (מה שגם עובד עם “חוק השלושה” המפורסם של ספרי ילדים ואגדות), אבל גליה היא הכל חוץ מעצלנית, אז שבע!!! ילדות בלי עין הרע. ובמילים אחרות: אוי.
הכי מעניינת זו כמובן הילדה עפריקי, שנכון – היא הכי רצתה חד-קרן ליומולדת שלה, אבל בכל זאת הצליחה להכיל ולראות את אמא שלה בצערה (שזה הכי לא מובן מאליו). עפריקי שה-כי יצאה מהפוזיציה, והרימה מהלך שהופך קרנפים לחדי-קרן, בלי להניד עפעף. ילדה כזו, מגיעות לה מגפי רכיבה ורודות של המערב הפרוע וכתר של קרנף, לא?
איור: גליה לוז, ל”חד-קרן מסוג קרנף” מאת אורית גידלי
איור קונספט הוא בעצם אודישן, שמאפשר לסופרים ולעורכים בהוצאה להתרשם מהפרשנות האישית שלנו לטקסט. פה למשל רואים שגליה עושה ההיפך מעומר: החד-קרן הורס את הבית. “עוד!!!” צעקתי לגליה בחדווה. “תני לי עוד!!!”
איור: גליה לוז, ל”חד-קרן מסוג קרנף” מאת אורית גידלי
לפני שאני שולחת את התלמידים שלי לאייר את הספר, אני מבקשת מהם לצייר בשחור-לבן את הסביבה בה מתרחש הסיפור. גליה, למען האמת, הגדילה ראש ואיירה את החדר הזה מכמה זויות (אני מראה לכם את זו). מה שטוב בכל האטיודים האלה (ככה אורית גידלי קוראת לסקיצות, אז אני זורמת) – זה הביטחון הנצבר של המאיירת. להתחיל ספר חדש זה מפחיד. מי כמוני יודעת? הנה, תראו איך אני לא מצליחה להתחיל עדיין את הספר הבא שלי. אז אני מפרקת להם את זה לבייבי-סטפס. מי שמצייר בשחור לבן חדר, ידע לצייר את הכפולה בצבע מלא אחר-כך. מי שציירה את החדר מכל זוית, תוכל לבדוק יותר זויות לצייר בהן את הסיפור. ככה זה תכל’ס – המון עבודה…
איור: גליה לוז, ל”חד-קרן מסוג קרנף” מאת אורית גידלי
לפני שנכנסים לעובי הקורה, יש לנו עוד “אטיוד” אחד לנגן. אני מבקשת מהתלמידים לבחור סקאלה צבעונית. זו לא הסקאלה הסופית, אני פשוט מתה על התקופה הורודה של פיקאסו…
איור: גליה לוז, ל”חד-קרן מסוג קרנף” מאת אורית גידלי
יודעות מה אני אוהבת בעטיפה הזו?
היא לא מתנצלת. המון מאיירים יוצרים גיבורה מסוג טום-בוי, וזה לא מהלך איורי כמו שזה מהלך שיווקי: ילדות קוראות ספרים על בנים, אבל ילדים (לכאורה) מתקשים להכיל ספרים על בנות. לכן, צריך לתווך להן את הספר ואת הגיבורות שלו “כמו בנים”. גליה שמה קצוץ על הפרדיגמה הזו. עפריקי היא גירלי-גירל. ילדה-בת כהלכתה. יש לה קבוצת חברות אוהבת, היא מתה על חדי-קרן, קפצו לי כולם.
איור: גליה לוז, ל”חד-קרן מסוג קרנף” מאת אורית גידלי
וכדי להדגים עד כמה הספר הזה, בגרסת גליה, הוא מועדון של בנות (אלמנט שיש בו בשפע גם בטקסט) – גליה הלכה עם זה עד הסוף. הכי עד הסוף. הכי נחמד? כל הבנות בכיתה צעקו: “אוי! אוי! גם אני רוצה כזה!!!”, מה שמוכיח.
איור: גליה לוז, ל”חד-קרן מסוג קרנף” מאת אורית גידלי
משהו קטן על שער גדול:
השער הגדול יכול להיות המון דברים, אבל בדרך כלל הוא מספק רק רמז למה שעומד לבוא. גליה החליטה לא לרמוז כלום, ההיפך: הנה כבר הכנו את הכיבוד, עוגת החד-קרן מוכנה (חפשו אותה בהמשך), עוד רגע המסיבה מתחילה…
איור: גליה לוז, ל”חד-קרן מסוג קרנף” מאת אורית גידלי
יומולדת שמח, עפריקי. את ילדה מיוחדת, ומגיע לך קרנף.
נ.ב את “המפף” הוסיף עומר הופמן. יש בספרי אורית גידלי המון מהלכי קומיקס קטנים, ובועות דיבור בין הגיבורים. אלה דברים שנוצרים מתוך אמון מלא בין סופרת למאייר שלה, אז ויתרתי לתלמידים שלי על הקטע הזה. גליה, אבל, לא ויתרה לעצמה.
איור: גליה לוז, ל”חד-קרן מסוג קרנף” מאת אורית גידלי
תנו לי למנות לכם את הסיבות בגללן אני אוהבת את הכפולה הזו:
בגלל הקרנף. בגלל הפוני הורוד. בגלל הקשתות. בגלל הילדות. בגלל הנציג היחיד של המין הגברי (חמצמץ משהו, מי יודע למה). בגלל הכיף, בגלל היופי, בגלל שכמה פעמים רואים כפולה מושלמת בחיים? אז זהו. קחו את זה מפה.
איור: גליה לוז, ל”חד-קרן מסוג קרנף” מאת אורית גידלי
אני לא אחרב לכם את זה בפרשנות, אני רק מציעה – קחו את הזמן, תסתכלו בפרטים הקטנים. זו, אגב, הכפולה שעומר הופמן אהב במיוחד. עומר אמר שכל גרסה כזו, היא בעצם דרך שבה הוא לא הלך, ולכן היה לו כל-כך מעניין לראות לאן היא מובילה. ובכן…
איור: עומר (הגאון) הופמן , ל”חד-קרן מסוג קרנף” מאת אורית גידלי, הוצאת כנרת-זמורה-דביר
קורס טקסט-תמונה של השנה יוקדש ליצירתו של יונתן יבין (כן, כולל הספר שהוא כתב לאיור שלי – גוזלים בראש), וההרשמה פתוחה. מי שיודע לאייר דמויות וסביבה, יכול לשלוח לאפרת תיק-עבודות קטן. efrat@meayrimim.com