אני נוסעת העירה להסתפר לפני שאאלץ לשים בסד רגלי לשלושה חודשים שלמים בהוראת רופא.
לפיכך, אשאיר אתכם עם הגיג אקזסטנציאליסטי:
זוכרים את סט המצעים המהודר בדמות לחמניה עם ביצת עין (רצ”ב)? הוא כמובן ירד מהרשימה בשניה שאנשים הראו לי שמדובר בביזה מלאכותית. למה אני קוראת לזה ככה – זה ברור. אני העגלונית שגנבו לה את הדיליז’אנס כדי לזרוק אותה מהדלת בזמן שהוא דוהר אל העתיד, או משהו כזה. שמעתי את משפט העגלונים והדיליז’נסים כל-כך הרבה שברור לי שזה נשתל ע”י לוביסטים שמחפשים להכשיר את הביזה המלכותית. לא, לא שגיאת כתיב, תודה שהערתם. הבעיה עם הביזה, מעבר לנושא המובן של זכויות יוצרים, זה שהיא לא מאפשרת לנו להתחבר לדברים הנפלאים והמוזרים של העולם עצמו. הביזה מתעבת את כל מה שהוא “לא יפה” ולכן מתקנת את זה, כמו מין פוטושופ מנדטורי על הכל. זה נראה אמיתי, אבל זה לא ויש אנשים שמתקשים להבדיל בין האמת לבדיה. אם נראה את העולם דרך משקפי הביזה, נתאכזב מאד כשנפגוש אותו באמת. כשתלמידה מנסה לעשות תחקיר על הבאריוס של מקסיקו ומקבלת גרסה נקיה, משודרגת, אמנם עם מבנים שתולים ודקלים קופי-פייסט – היא לא יכולה ליצור התיחסות לבאריוס המתקלפים, לאותנטיות של העוני. כשתלמידה (הבוקר) מבקשת לצייר ארמון חול מאולתר שנעשה מטפטוף הדרגתי של בוץ דרך הרווח הקטן באגרוף ומחפשת רפרנס, כל מה שיש באינטרנט עכשיו זה יצירות ביזה (רצ”ב). גם ככה כולם היום עושים ארמונות מתבניות מיוחדות שנועדו לגרום לכם לעשות “ארמון יפה”. בקיצור: הביזה בזזה לנו את העולם האמיתי. היא בזזה לנו את היכולת לראות ולהתיחס לפגמים שלו. היא בזזה לנו את התפיסה שיופי הוא לא הדבר היחיד שיש.
שורה תחתונה: אצל הסינים יש חמישה טעמים, שארוחה מאוזנת לא יכולה להתאזן בלעדיהם: חמוץ, מתוק, מלוח, חריף ומר. כן. מר. זה היה הדרש, פשטו לכם את הפשט.
הפער בין המצוי לרצוי לא ניתן לגישור, ומקטין לנו את העולם שלנו, למשהו שמעכשיו תמיד נסתכל בו בעין צרידה. לא הוד ולא הדר לו לעולם שלנו. לא סומסום ולא לחמניה. בזזנו לכם את העולם, בואו אלינו למציאות המדומה. עוד כמה זמן, כשתתמכרו, נתחיל לקחת לכם דמי מנוי על זה. לא רוצים? קחו ביצת-עין לפנים.
צילום תמונת הארמון בחול משמאל: אבי קורז
הביזה המלאכותית משפרת לכם את הילדים. הם צריכים לשאוף לארמון שמימין, אבל מה שהם יכולים זה הארמון שמשמאל. פעם הוא היה מקסים, ויפה, ובנוי בדרך שילד יכול להרגיש גאה בה. אך אללי, הסטנדרטים השתנו: לא יכולים לבנות את הארמון שמימין? אין בעיה. בואו אלינו למציאות המדומה. תכתבו כמה מילים, קבלו. מה אמרתם? ים, חול, שמש, גלים, ארטיק? ים-שמם. תושיבו אותם מול מחשב, אנחנו כבר ניקח את זה מפה. על החתום תאגידי IA: בוזזים לכם את העולם. שלמו לנו, והילדים שלכם לעולם לא ירצו לעזוב ולראות מה עוד יש שם. הם אתכם, לנצח, על הכסא מול המחשב. באחריות. (מבצע: רק ח”י שקלים לחודש, תקף עד סוף העולם).