לא גומרים לחגוג!
מימין: האיש והטרנינג (אל תסתכלו עלי ככה, הוא טוען שהוא לבש טרנינג לחתונה שלו עם אילת) – ינון פתחיה. ינון לא למד באקדמיה אבל אייר מ-לא ספרים. המון. הוא עשה אצלי את קורס טקסט-תמונה וגם את קורס עיצוב-דמות וחמש דקות אחר-כך נפתחה לו דלת הקסמים: הוא פנה אלי ללוות אותו בתהליך האיור של הספר “אור מלב שבור” שכתבה מאיה אוחנה-מורנו, אלמנתו של סגן אלוף עמנואל מורנו ז”ל. איכשהו יצא שליוויתי קצת גם את מאיה בכתיבה שלו, ובסוף יצא להם מאסטר-פיס. אני לא בטוחה שההוצאה ציפתה לזה, אבל הספר מכר מהדורה בשבועיים, בלב המאפליה של תחילת המלחמה. זה ספר אמן, אתם חייבים אותו. אח”כ פתחנו לו דלת בהוצאה בחו”ל, אפרת נשאה ונתנה, נולדו עוד ספרים חדשים. אחד ה-מאיירים בעיני. הספר “אור מלב שבור” נמכר בדוכני ידיעות-אחרונות, ועוד כמה מספריו נמכרים בדוכנים של “גם וגם” – הוצאת ספרים שגם המקימה שלה היא בוגרת מאיירימים…
באמצע: סיוון שלצר. היא התחילה מקורס עיצוב-דמות (ההרשמה נפתחה. תשלחו קישור לפורטפוליו או סתם כמה ציורי דמויות על דף לאפרת, כתובות ולינקים למטה). כמו המון פעמים בקורס הזה – התוצאות שלו היו סוג של סיפתח. שנה מאוחר יותר היא נרשמה לקורס טקסט-תמונה בו היא לומדת עד עצם היום הזה, וחבל לכם על הזמן. יש לפעמים מאיירים שלא עושים שום דבר כמצופה. אלה בול המאיירימים שאני רוצה אצלי. סיוון מסתתרת מאחורי “מתי האריה האמיץ בעולם”. איזו עטיפה, אה?
משמאל: תמרי. טוב, סליחה, תמר לב-אליהו, אחת מותיקות מאיירימים והסיפור שלנו הולך ככה. תמרי סיימה את מסלול איור בהצטיינות יתרה. פרויקט הגמר שלה “איפה רד (המסע למאדים)” התקבל להוצאה לאור (טל-מאי). אני, מצדי, הסתובבתי לי בשבוע האיור וכתבתי סקירות על מאיירים שאהבתי. לימדתי אז בחממת חקאיה בשפרעם, ולא עניינו אותי המאורות הגדולים מהאקדמיה. חשבתי שמכיוון שהאקדמיה דואגת לעצמה, ומארגני שבוע-האיור בתל-אביב (ז”ל) קשורים אליה בעבותות אהבה, התלמידים שלהם לא צריכים אותי. כמה הופתעתי לקבל הודעה מנערה אחת בשם תמר, שהזמינה אותי לתערוכה שלהם. אמרתי לה שלא והיא אמרה לי שזה לא פייר: הם לא עשו לי כלום, גם הם רוצים את מילותי הטובות. באתי לראות, את הפרויקט של תמרי, שבאמת… אין לתאר אותו. הספר שיצא ממנו בסוף הוא חצי מהדבר עצמו. כדי להוציא את פרויקט הגמר ההוא, ברמה שעושים בעולם – צריכה הוצאה ישראלית לישון בעליית הגג ולאכול אורז עם בצל מטוגן במשך שנה שלמה (והספר שיצא מהמם גם ככה). אח”כ היא נרשמה לשני הקורסים שלי, ואח”כ עוד. במקביל הבאתי אותה ללמד אצלנו טושים, שזו המדיה שלה. תמרי יצרה ספרים רבים אחרי “איפה רד?” ועוד היד נטויה.