צאלה יפה, שקוראת לעצמה “זקנת המאיירות” (לא נכון, היו נשים מבוגרות ממך שלמדו במאיירימים) לא בחרה (הפתעה!) לאייר את הספר על הקשיש שמאבד את הזכרון הכי יקר לו. במקום זה, היא איירה את הספר על הילדה שאמרה את הדבר הלא נכון, ומי שהיתה ילדה (כן, ספציפית ילדה) זוכרת מעולה את הרגע שזה קרה לה, ממש כמו לנונה מהספר “נונה ומחק האויר” מאת אורית גידלי.
נונה מגיעה לבית של הילדה הכי מקובלת, שם כבר יושבות כל המקובלות, ומקבלות אותה מאד יפה. הן משחקות “חבילה עוברת” (לא ידעתי מה זה, צאלה הסבירה לי) וברגע מסוים נהיה להן כל-כך כיף, שנונה מתלהבת מדי וצועקת את המילה הלא נכונה. מילה מוזרה, ולא מקובלת בכלל, שגורמת לכולן להסתכל עליה כאילו שהיא ג’וק, או… מחק. נונה עוזבת מיד, רצה הביתה, פותחת את ארון המטבח, ומוציאה (באיסור חמור) את המחק המכושף של אמא שלה, מחק האויר שמוחק את כל המילים המיותרות מהעולם, אבל אז מסתבר שכמו כל כישוף – גם לאחד הזה יש מחיר…
הנה מה שצאלה מספרת על עצמה:
ספרי לנו קצת על עצמך, איפה למדת איור, איך הגעת למאיירימים?
למיטב ידיעתי אני זקנת מאיירימים… אינני מאיירת מקצועית, וכנראה כבר לא אהיה, אבל האהבה לאיור קיימת עוד מילדותי, והייתה תמיד חלום חיי.
בחיי הבוגרים איירתי ספרים שכתבתי, איירתי והכנתי במו ידי, תחילה לאחותי הצעירה ממני ב13 שנים, ואחר כך לילדיי. כיום, וזה הכי יפה בעיניי – אני מספרת אותם לנכדיי, שאוהבים אותם מאד.
כמו איזה מאייר את רוצה להיות כשתהיי גדולה? ספרי לנו קצת על האמנות שאת אוהבת.
באופן הכי קרוב ליוו אותי, מאז שאני זוכרת את עצמי איוריה של אראלה הורוביץ, חברת קיבוצי, שהייתה מודל לחיקוי בכל מה שקשור לתרבות ושאר רוח, ואף לימדה אותי את טכניקת המגזרות הייחודית שלה.
איור (מגזרות נייר): אראלה הורוביץ
כשליאורה גרוסמן הכירה לי את איוריה של תום זיידמן פרויד, והציעה לי לחקור אותם, כי הסגנון שלי מזכיר אותה, הסמקתי ממבוכה וגאווה…
איור: תום זיידמן-פרויד, מתוך “מסע הדג” מאת חיים נחמן ביאליק, הוצאת פרגרין 1923
ספרי לנו על החוויה שלך בקורס טקסט-תמונה (בכל אספקט שאת רוצה) והאם הוא הועיל לך מקצועית ואיך?
לפני “מאיירימים” עשיתי קורס איור קצר אצל עמית טריינין, בסדנת אמני הקיבוץ, שהחזיר לי את התשוקה לציור, אותה אני מממשת סוף סוף באופן מלא, מזה 6 שנים, מאז יצאתי לפנסיה.
ככל שאני מציירת, אני מבינה יותר ויותר שאני נמשכת לאיור. כך הגעתי לפני כשנתיים למאיירימים, התנסיתי בהנאה בסדנאות המוקלטות, ואחר כך בקורסים המלאים: יסודות, עיצוב דמות וטקסט-תמונה.
שלושת הקורסים הקפיצו אותי למקומות שלא שיערתי, מבחינה מקצועית. החוויה הייתה תובענית, מרתקת, מאתגרת, לעיתים קשה, אפילו מתסכלת – אבל מצמיחה ומעשירה עד מאד. מרגישה שליאורה הצליחה לגדל אפילו אותי… ממש.
בזכות הקורס טקסט-תמונה הבנתי שאני חייבת לקפוץ לעולם הדיגיטלי, ולמדתי את הפרוקריאייט. וואו. איזו גדילה! עולם חדש נפתח בפני.
מה החלום המקצועי שלך? מה את רוצה לעשות ולאן את שואפת להגיע?
עכשיו אני שם. יש לי עוד המון ללמוד, ולהתפתח כשאני משלבת את האיור המסורתי שאני כל כך אוהבת, עם הכלים החדשים.
המון כיוונים חדשים, מעוררים ומפתים. ועוד לא יודעת מה הפרויקט הבא שלי.
ההתחלה היתה קשה. ממש קשה. צאלה לא למדה איור קודם (למרות שאני מודה: ללמוד מגזרות נייר אצל אראלה הורוביץ, זה ב-י-ג דיל לדעתי). היה צריך להתחיל מהתחלה. אני לא יודעת איך להעביר לכם את ההיקף המלא של כל מה שצריך לדעת כדי לאייר ספר ילדים. הרבה פעמים מתארחים פה אמנים שכבר למדו איור או אנימציה, ויש להם מלא ידע שגורם לזה להראות ממש קל. אני ממש שמחה על ההזדמנות הזו, כדי להראות איך אישה שלא למדה כלום ולא הכירה הרבה בתחום הזה, הצליחה להגיע מפה לשם. לכן, אני רוצה שנתחיל דווקא בקורס יסודות האיור, כדי שתראו מאיפה התחלנו. זה תרגיל עיצוב-דמות ראשון לסיפור “החתול במגפיים”. הטיפוס הזה הוא בן הטוחן, שיורש את החתול (אנחנו צריכים קודם כל להתמקד בדמויות אנושיות, אחר-כך עוברים ללמוד האנשה).
מעבר לבעיות מסוימות בעקביות (דמויות צריכות להראות אותו דבר בכל זוית והבעה. הסנטר, צורת העיניים, אורך הפנים – לא יכולים להשתנות), יש פה אתגר גדול יותר אפילו. הדמויות הכי מוצלחות באיור לילדים ונוער, מכילות מרכיב סודי שבלעדיו אנחנו לא יכולים להתחבר לסיפור. היפנים קוראים לזה “קוואיי”. האמריקאים קוראים לזה: Likability. צריך לצייר את הדמות ככה שנחבב אותה אפילו אם היא מרשעת ברמת קרואלה דה-וויל. לאראלה הורוביץ ז”ל – היה את המרכיב הזה בשפע, לכו תראו את כל ספרי “חבורה שכזאת” שהיא איירה. צאלה היתה צריכה ללמוד את זה, וזה משהו שקשה מאד ללמד…
ניסוי, טעיה, ניסוי, תהיה. לא מספיק, אולי זה. הילד בחולצה הצהובה – כן, הילד בחולצה הירוקה – לא. הילדה עם הסרפן – לא. הילדה עם החולצה הכחולה – אולי. לא, לא, לא, לא. זה ממש קשה למאיירים לשמוע את זה, לא חשוב בני ובנות כמה הן. אני מלמדת כבר שלושים שנה, באקדמיה ומחוצה לה. הבנתי, שחוץ מ”לא” צריך לתת עזרה מהסוג שבסוף יוליד את ה”כן”. הילדה הזו, שצאלה ציירה, דומה להפליא לילדה של תום זיידמן-פרויד, מאיירת נפלאה שחיה בברלין שלפני השואה, ויסדה עם בעלה הוצאת ספרים קטנה בשם “פרגרין”. השותף שלהם היה חיים נחמן ביאליק, שרצה ליצור ספרות ילדים אותנטית בעברית. הוא כתב עבורם את “מסע הדג” – שהיה אחד מספרי הילדים הראשונים שיצאו בעברית, ואז נטש אותם בחובות כבדים, ועלה על ספינה לפלשתינה, אבל זה כבר סיפור אחר. נחזור למסע הדג של צאלה, ברשותכן.
תום זיידמן פרויד ציירה דמויות, נופים, בניינים בקוים פשוטים מאד, עם איזה ניקיון צורני משגע, שנראה לנו היום מאד מודרניסטי. היא לא הקפידה במיוחד על דיוק אנטומי, ונתנה לעצמה לסגנן חופשי (תראו את השפיץ בגב של הילדה מימין). משהו באיור של צאלה הזכיר לי את הדמויות האלה, אז שלחתי לה כמה דימויים, כי כולנו תכל’ס עומדים על כתפיים גדולות של אמנים אחרים. השאלה היא רק איך אנחנו לוקחים את זה והופכים את זה ל”שלנו”.
מוזר להגיד, אבל פריצת הדרך של צאלה התחילה דווקא פה. בנקודה מסוימת בתולדות הקורס הזה, היה רגע בו קיבלתי איורים מאד משונים: הדמויות היו אחלה, אבל הסביבה היתה… לא לגמרי אפויה. שלחתי אז את התלמידים שלי לאייר בשחור לבן, כסקיצה סופית, את המקום בו מתרחש הסיפור שלהם. זה, אגב, אחלה טיפ למי שצריך למקם ספר במקום ספציפי (או ביותר ממקום אחד). מי שעושה את זה, תמיד תדע איפה עומד הכסא, השולחן, הארון, היעה והדלי ואיך לשלב אותם באיור הסופי. הגרסה הכי קיצונית של עיצוב-סביבה ששמעתי עליו היה דגם הקרטון שהזמינה ידידתי, המאיירת האמריקאית הנפלאה מרלה פרייזי – עבור הספר שלה, “שבעה אכלנים משונים”. עבור צאלה, מעבר למובן מאליו, זו היתה דרך לחפש סגנון חדש כמאיירת. ובאמת, זה עבד.
“אוי, ליאורה, באמא’שך” אני שומעת אותכם באזני רוחי. “מה הקשר בין הפורזץ הזה, לבין איור הסביבה ממקודם?” או. יפה ששאלתם. בטח שזה קשור: צאלה מחפשת את עצמה עכשיו בתוך סגנון איור בן מאה שנה, שאיכשהו נראה לי מודרני עכשיו עוד יותר משהיה אז. הפורזץ הזה (שמייצג נפלא את כל הילדות המקובלות, באשר הן, מסתודדות להן סביב הברזייה בהפסקה) הוא פשוט הדבר עצמו.
צאלה המשיכה לחפש את הקו הפשוט ההוא, ולחבר אותו למי שהיא כאמן. זה, אגב, תהליך ארוך מאד. הוא לא יכול להגיע לקצה שלו בפרויקט אחד, אבל לזכות צאלה יאמר שהיא התקדמה במהירות מטורפת. עוד איור ועוד איור ועוד איור, והסגנון התחיל להשתייף ולהשתייך. בדרך, היה לנו שיעור לטרינג וצאלה החליטה לנסות לעשות ככה את שם הספר. בעיני? הצלחה מסחררת. לטרינג טוב, יוצר איזה נופך אישי לספרים, באופן שטיפוגרפיה רגילה לא באמת יכולה לעשות. יש מיליוני פונטים בעולם, אבל אין לטרינג של אמן אחד שדומה לזה של אמן אחר. זו יצירה יחידה במינה, כל פעם מחדש.
לצאלה תמיד היתה יכולת צבעונית יוצאת מן הכלל, זה משהו שהיא נולדה איתו. בכל זאת, היא החליטה לתרגל את הטכניקה שאני מלמדת לצורך בחירת סקאלה צבעונית. אנחנו מתחילים תמיד מיצירת אמנות עם צבעוניות שאנחנו אוהבים, וצאלה הלכה על האחד הזה.
כן. כן. בוטרו. אחד הקולוריסטים הגדולים בדורו, שהסקאלה הצבעונית שלו היא מהמסובכות והמורכבות שיש: הכל בצבעים מנוגדים, צריך להחליט מה אנחנו רוצים שיהיה יותר דומיננטי – הכחול או הירוק (אי אפשר שניהם). תהיי בריאה, צאלה יפה. מדהים איך יצאת מזה בקלות.
הסוד שצאלה גילתה בפרויקט הגמר שלה, הוא ההיצמדות לפשוט. אני חושבת שכדאי למאיירות ומאיירים להצמד למה שיחמיא ליכולות שלהם באותו רגע. אם אתה לא אמן-רישום ענק שיכול לאייר כל דבר מכל זוית, אולי כדאי לך לבחור טכניקה וסגנון שידגישו את מי שאתה כן ולא את מי שאת לא. בסגנון האיור הזה, שצאלה כל-כך השתפרה בו לאורך הפרויקט – לא באמת חשוב מה הפרופורציות, ומאיזה נקודת מגוז בנויה הפרספקטיבה. מה שרואים פה זה את כל הדברים הנפלאים שיש לצאלה: חוש הצבע שלה, היכולת שלה להבין סיטואציה ולרגש באיור. זה מספיק.
אני מגיעה לקצה הבלוג וקצת חבל לי שנגמר המסע. צאלה, אני מוחאת לך כפיים. איזה מסע זה היה.
כרגיל, אנחנו מסיימים עם גרסת המקור של איה גורדון-נוי, אמנית קולאז’ מיוחדת במינה. תבדקו גם את הספר הראשון של אורית גידלי, בו מופיעה לראשונה דמותה המלבבת של נונה: “נונה
רוצים ללמוד בקורס הכי מקצועי לאיור ספרי-ילדים? תשלחו לאפרת קישור לפורטפוליו, או אפילו סתם דף עם שש-שמונה עבודות להתרשמות. אני צריכה שהן יכללו גם עיצוב דמות וגם עיצוב סביבה, כי אלה שני הדברים שחייבים לתקתק בקורס די בהתחלה. השנה אנחנו נאייר את הספרים של יונתן יבין. הארבעה מימין: יכנסו בטוח לרשימה שלנו. השנים משמאל: עוד חושבת על זה. (רוצים להציע ספר אחר של יונתן: קדימה. אני שומעת. בכיף).
תשלחו לינק לפורטפוליו לאפרת: efrat@meayrimim.com
עוד על הקורס כאן