שבת הגיעה, עונג-בא, ואיזה כיף לכם, כי הפעם אתם הולכות להכיר את גיא סלמניק. גיא בחר לאייר את היצירה הכי עצובה, הכי בוגרת ומפוכחת ועדינה של אורית גידלי: “אנשים נגעו בירח” ולפני שאני מדברת על היוצר והיצירה, בואו נכיר את גיא יותר טוב.
אני גאה להראות לכם את היצירה של גיא סלמניק.
אבל לפני זה, וכדי שתכירו אותו יותר טוב – הנה השאלון הקבוע שלו. בהנאה לכן.
ספר לנו קצת על עצמך, איפה למדת איור, איך הגעת למאיירימים?
שמי גיא, אני מאייר ואנימטור , למדתי אנימציה בבצלאל, אז אני מאייר עם כוח על להזיז ציורים.
כמו איזה מאייר אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? ספר לנו קצת על האמנות שאתה אוהב.
אני מאוד אוהב את שון טן Shaun Tan, דוד פולונסקי David Polonsky וטובה יאנסן Tove Yanson.
Illustration: Shaun Tan
איורים: דויד פולונסקי
Illustration: Tove Jansson
ספר לנו על החוויה שלך בקורס טקסט-תמונה (בכל אספקט שאתה רוצה) והאם הוא הועיל לך מקצועית ואיך?
הגעתי לקורס טקסט תמונה מפני שהתרשמתי לטובה מפרסומים של ליאורה בפייסבוק, ומאוד רציתי מסגרת שתחייב אותי להפיק פרויקט מאוייר וכמובן ללמוד זה תמיד טוב…
איור: גיא סלמניק, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי. קורס טקסט-תמונה 2024, מאיירימים
מה החלום המקצועי שלך? מה אתה רוצה לעשות ולאן אתה שואף להגיע?
לא יודע אם אני רוצה להיות כמו מי או מה האמת ..
אני חושב שהבחירה ללכת לקורס תמונה הייתה מצוינת. קיבלתי הרבה כלים מאוד מועילים , כולל נושא צבעוני שבגדול זה תחום שאני נוטה להסתבך איתו .. בעיני ליאורה מורה מצויינת ואני באמת מאוד ממליץ, הייתי אפילו שוקל לעשות אותו שוב אם היה לי זמן .. לא יצא לי לאייר לדפוס הרבה, בשנים האחרונות אני מאייר בשביל חברות הייטק וגיימינג וזה עולם אחר שיש לו את הפלוסים שלו, אבל הייתי ממש רוצה לאייר ספר, ליצור איורים שנשארים קצת יותר זמן, משהו שאתה בוחר לבקר אותו שוב, בניגוד למשהו שחולף על פניך באפליקציה.
איור: גיא סלמניק, פרויקט אישי
קודם כל, הספר הזה: “אנשים נגעו בירח”. איש זקן, מה יש לו בחייו? גם אשתו אבדה לו, וגרוע מזה – עכשיו זולגים ממנו הזכרונות הכי יפים של שניהם. כמה טוב שמופיע בדרך ה”אלטע-זכרונות” (ובנו), שמציעים לקנות ממנו את הזיכרון הפגום הזה עבור כמה גרושקלים. רק אחרי שהם נוסעים, האיש מבין שעשה טעות איומה ויוצא לחפש את רוכל הזכרונות ולדרוש ממנו את הזכרון של רוז’י שלו. הרוכל מסרב למכור לו חזרה את רוז’י, והבן מציע לו מקח-וממכר: תן זכרון אחר, יותר טוב ותקבל את הפגום שיקר ללבך. הזקן מסכים ומספר להם את זכרון הנחיתה על הירח שנצר כל השנים…
בואו איתי, למסע בתוך המסע המופלא, הרך והענוג של גיא סלמניק. תאמינו לי: עיניים ישקו.
איור: גיא סלמניק, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי. קורס טקסט-תמונה 2024, מאיירימים
קודם כל, אני רוצה להתנצל מראש: אני עיצבתי את החלקים דורשי-העיצוב (זה לא תחום שמלמדים אצלנו). מאחר שחשוב לי הקשר בין הטקסט לתמונה (לא סתם קוראים ככה לקורס שלנו) – אני מעצבת למי שזה לא הקטע שלו, כדי שתבינו את ההקשר.
היקף הפרויקט שלנו: עיצוב דמות (לכל הספר), איור קונספט, איור סביבה, עטיפה, פורזץ, שער גדול ושלוש כפולות עוקבות
את עיצוב-דמויות הספר אנחנו עושים על ההתחלה. בום!!! אחר-כך משנים, מעדכנים, מחזקים ומעדנים – אבל אדם צריך להכיר את גיבורי ספרו, לפני שהוא מוציא אותם למסע…
גיא הלך ליקום האהוב עלי – פנטזיה, ויצר רוכל-זכרונות שבגדיו עשויים מכיסי-כיסים. יש בו משהו מהקוסם, ויש בו משהו מהרוכל-נוכל ויש לו שעון קסמים, שעושה דברים משונים לזמן החולף.
מי שהכי עניין אותי פה אישית, כמורתו של גיא – זה דווקא הטינאייג’ר: השיער הלבן (זיקנה) עם הפס השחור הפאנקיסטי (נעורים). אדרת כנף-העורב המסתורית. האיזכורים הקטנים לאבא שלו באוברול שהוא לובש… הילד הזה, אגב, מייצג את יסוד החמלה בסיפור. הוא זה שגורם לזמן לתקתק לאחור, ולזכרון של רוז’י לחזור לאיש שאהב אותה. הוא, אגב – דמות יחסית צפויה, וזה נפלא, כי הוא היחיד בסיפור שמייצג אדם אמיתי…
איור: גיא סלמניק, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי. קורס טקסט-תמונה 2024, מאיירימים
זה איור הקונספט: איור שהוא סוג של אודישן.
מאיירים פחות מנוסים בהוצאת ספרי-ילדים נוטים להאמין שאפשר לדלג על השלב הזה (מאמץ שלרוב לא מתוגמל כספית, אם כי אפשר להתגבר על זה באמצעות הרחבת הצעת המחיר בהתאם). הם טוענים שאפשר ללמוד מי הם כאמנים מהפורטפוליו. עונים להם עורכי הוצאות-הספרים: טוב ויפה, אבל אנחנו רוצים להבין איך אתה מפרש את הטקסט, ואיך את מעצבת את הדמויות, ואיך אתה בונה צבעוניות, ואיזה עולם את יוצרת לזה. איור הקונספט הוא אודישן, וכמו שתראו ממש עוד מעט – המון דברים הולכים להשתנות.
איור: גיא סלמניק, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי. קורס טקסט-תמונה 2024, מאיירימים
בדרך אל הביצוע, יש לנו המון שלבים של סקיצות: סקיצות רעיון, סקיצות קומפוזיציה, וסקיצות סופיות, לאישורים אחרונים שלפני צביעה. אחד הסוגים החשובים לי יותר זה הסקיצות האלה: כולם נשלחים לברוא את העולם בתוכו יתהלכו הדמויות של הספר. גיא הלך על עולם הרוס, דיסטופי, לא מקומי. הספר הזה של אורית הוא לירי ופילוסופי, מה שהופך אותו לעל-זמני ומאד אוניברסלי. בספר כזה, אסור להראות מקום “מוכר” והבחירה של גיא היא הכי נכונה שיש.
איור: גיא סלמניק, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי. קורס טקסט-תמונה 2024, מאיירימים
איור העטיפה השלם (בלי טקסט).
אישית? אני לא מכירה אפילו אדם אחד שקונה ספר, פותח את העטיפה ורואה את הפרישה המלאה שלה. כמאיירת אני כבר מזמן לא עושה עטיפות שזולגות לצד השני (אין טעם). אבל האיור של גיא כל-כך חזק ומושלם, שרציתי שתחוו אותו ככה. אה-נטורל.
איור: גיא סלמניק, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי. קורס טקסט-תמונה 2024, מאיירימים
“תקשיב גיא” כתבתי לגיא שתי דקות לפני ההגשה “אני יודעת שאתה עסוק ממש, אבל מה עם הפורזץ?” גיא חכך בגרונו במבוכה (אני לא זוכרת מה בדיוק הוא כתב לי אז, אבל תדמיינו את המבוכה הזו ב”אהההה…” וגם “נכון… שכחתי מזה לגמרי… אוי…”
שתי דקות אחר-כך הגיע הדבר הזה. אני יודעת, אני יודעת. גם אני רוצה לתלות בסלון את כל הפרויקט הזה. עצתי לכן? תלחצו על גיא בפרטי להדפיס לכן פרינטים. אחרי הכל, הספר כבר יצא ואין סיכוי לקבל את זה כספר אמיתי, אז…
איור: גיא סלמניק, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי. קורס טקסט-תמונה 2024, מאיירימים
השער הגדול הוא הרבה פעמים סוג של רמז למה שיקרה בפנים. אני חשבתי שמספיק להתעכב על דמותו המאגית והקאנונית של האלטע-זכרונות שיצר. אחר-כך גיא חזר פתאום עם האווז והחוט וההקדשה. “מה נהיה, גיא? רבע להגשה, עכשיו באים???” כתבתי לו במחאה על בלבול המוח הפתאומי. אני תמיד עובדת מאד קשה על המצגת של ההגשה, וזה היה ממש רגע לפני – ברמה של דקות. “רק עכשיו גמרתי לנסח את ההקדשה” הוא הודה בבישנות. אה, כן. שכחתי לספר לכן: בגרסה קודמת היה כתוב “לאירושקה היקרה”. כתבתי לו שאם אני הייתי אירושקה היקרה, הייתי כבר מראה לו מה זה הקדשה. לדעתי? אירושקה אהבה, אבל אין לי הוכחות.
איור: גיא סלמניק, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי. קורס טקסט-תמונה 2024, מאיירימים
בזמן שאתם מתעלפות מרוב יופי, בואו ניגע בסוגיית האווז. “מה אווז עכשיו?” שאלתי את גיא כשקיבלתי את הסקיצה. “זה לא היה קודם ינשוף?” גיא הודה בפני שאין לו מושג. האווז פשוט הופיע יום אחד, וביקש להישאר בדף. ושתבינו – יש לי בעיות עם האווז. הזקן בסיפור ערירי, בודד מאד, ועכשיו גם דימנטי – אחת הדמויות שוברות הלב ביותר שנתקלתי בהן בספר ילדים. האווז הופך אותו לבודד פחות, וזו חתירה מאד גדולה מתחת לטקסט.
אכלתי על זה צהריים.
ישנתי על זה בלילה.
הבנתי שלא אכפת לי. האווז יכול לייצג את רוח האישה המתה, או לבוא כסוכן-חמלה. אם הוא שם, אז שם הוא צריך להיות. וראו זה פלא: בהגשה? אף אחד בעולם לא שאל “למה אווז?” מה שמוכיח…
איור: גיא סלמניק, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי. קורס טקסט-תמונה 2024, מאיירימים
יש פה מהלך חכם של קומיקס (בלי שנזדקק לטקסט, שזה כשלעצמו מראה גדולה של מאייר). משהו על פריימים של קומיקס: רואים את הרווח ביניהם? הוא לא סתם. הוא מייצג זמן שחולף (לפעמים מעט ולפעמים הרבה), או שינוי מקום, או לפעמים “שינוי זוית מצלמה” כמו בקולנוע – מה שמאפשר לנו להסתכל על הסצנה מכמה נקודות מבט. גיא הוא אנימטור, שעשה פתאום ספר מאוייר. הוא לא יכול להפסיק להיות אנימטור, אז אני חושבת שהוא צריך לעשות קומיקס, שזה ז’אנר מאד קולנועי. מה דעתכן?
איור: גיא סלמניק, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי. קורס טקסט-תמונה 2024, מאיירימים
מה אני אגיד לכם.
אווז שמופיע במערכה הראשונה, הופך את האוטו למרצדס-בנץ במערכה האחרונה. אני לא הייתי בטוחה לגבי זה, כי האווז מייצג משהו – ואם הוא בצד של הרוכל ובנו, אז אולי הוא מייצג משהו אחר? “לא” אמר לי גיא. “הוא מסמל את השינוי לקראת סוף הספר”.
נו, עלה התלמיד על הרבעצן, אין מה להגיד.
איור: גיא סלמניק, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי. קורס טקסט-תמונה 2024, מאיירימים
אמרתי לכן שהיה בהתחלה ינשוף.
אני אהבתי את הינשוף, כי הוא חיה של לילה, וכל הספר קורה בלפנות-ערב (בשלב מסוים הם צופים בירח, אז ממש לילה) וחשבתי שתנשמת מסוג הדוויג יכולה להתאים. אבל האווז הופיע, אתם מבינים. אם יש משהו אחד שלמדתי מסבתא שלי (שהיתה רועת אווזים בילדותה, לפני שנסעה ללמוד כובענות אצל אילזה שפארלי בפריז): אווזים, בסופו של דבר? עושים מה שהם רוצים.
איור: גיא סלמניק, עבור “אנשים נגעו בירח” מאת אורית גידלי. קורס טקסט-תמונה 2024, מאיירימים
והנה הגרסה היפהפיה, המקורית, של תמי בצלאלי הנפלאה.
