שבת שלום חדי-קרן של מאיירימים. אני רוצה להכיר לכם בחורה אחת, שהכרתי דרך הפייסבוק. היא שמה עבודות בקבוצת איור (אני אפילו לא בטוחה שבקבוצה שלנו), ולא יכולתי שלא לתת לה משוב. זה נורא חצוף, לתת משוב למי שלא בחרה להיות תלמידה שלך ואני מנסה להמנע מזה בכל כוחי ומאודי – אבל היא היתה כזו מוכשרת, וכל-כך רציתי לתת לה רק עוד דחיפה קטנה במעלה ההר. מפה לשם, שתי דקות אחר-כך, היא נרשמה לקורס טקסט-תמונה ובחרה לאייר את הספר “חד-קרן שהוא קרנף” מאת אורית גידלי.
הנה התקציר:
לעפריקי יומולדת והיא ביקשה מאמא מתנה שהיא סך הכל מאד מתקבלת על הדעת: חד-קרן. אמא לא התעצלה, מצאה אתר שאפשר לקנות דרכו חדי-קרן וביצעה הזמנה. רק מה? אתם יודעות הרי איך זה חד-קרן אקספרס: ממש ביום ההולדת של עפריקי, הגיע לבית… קרנף. אמא מזועזעת, אבל אין מה לעשות – היום הוא היום. עפריקי מצדה, לא רואה שום בעיה עם החד-קרן המעולה שקיבלה. נכון, האח המבאס של עפריקי טוען שזה רק קרנף מסריח, אבל עפריקי והחברות הכי טובות שלה – באו לשמוח וזה בדיוק מה שהן עושות, עם החד-קרן שהוא קרנף שלהן.
מה אמרתם? אה כן. אז המאיירת המופלאה שאני מדברת עליה היא אירינה טורנוב. אני עושה איתה עכשיו קורס ספרי קונספט של מירי לשם-פלאי (כן, אני תלמידה בקורס של בית-הספר של עצמי), ואני חייבת להגיד: איזה מוכשרתתתת! אז הנה. קודם השאלון:
ספרי לנו קצת על עצמך, איפה למדת איור, איך הגעת למאיירימים?
אני אירינה, נשואה עם שלושה ילדים. למדתי איור בכוחות עצמי דרך העתקה של איורים מספרי ילדים או מהאינטרנט. לאחר מכן למדתי את תכנת הפרוקריאייט והתחלתי לחפש אנשים שיכלו לעזור לי להגשים את החלום להפוך למאיירת ספרי ילדים. שמעתי על ליאורה גרוסמן באינטרנט והחלטתי שאני רוצה ללמוד ממנה וכך הגעתי למאיירימים.
כמו איזה מאייר את רוצה להיות כשתהיי גדולה? ספרי לנו קצת על האמנות שאת אוהבת.
כשהתחלתי, רציתי לאייר כמו לוסי פליימינג, אבל עכשיו אני רוצה לשמש דוגמה לאחרים וליצור סגנון משלי. אני אוהבת לצייר בעלי-חיים, יערות, ילדים, ובכלל את הטבע.
איור: לוסי פלמינג
ספרי לנו על החוויה שלך בקורס טקסט-תמונה (בכל אספקט שאת רוצה) והאם הוא הועיל לך מקצועית ואיך?
מאוד אהבתי ללמוד בקורס. רציתי מאד ליצור בתוך סביבה של אנשים שרואים את העולם כמוני – זה היה מאוד חסר לי כמאיירת. בקורס מצאתי את האנשים והסביבה האמנותית שהיו כל כך חסרים לי. אני שומרת עד היום על קשר עם החברים שלי מהקורס וזה מאוד עוזר לי.
לאחר הקורס, רכשתי ביטחון עצמי והמון ידע על עולם האיור ואפילו זכיתי לעבוד עם הלקוחה הראשונה שלי. זה היה מאוד מאתגר, כי לוח-הזמנים לפרויקט היה קצר. בקורס למדנו לעמוד במשימות בתוך זמן קצוב, ולכן הצלחתי להכין עבור הלקוחה שלי ספרון ליום הולדת של בעלה, בפרק זמן קצרצר. היא היתה מאד מרוצה.
מה החלום המקצועי שלך? מה את רוצה לעשות ולאן את שואפת להגיע?
החלום שלי הוא להיות בשורה הראשונה של עולם האיור, בארץ ובחו”ל. אני רוצה לקבל פרויקטים שישנו את העולם של הילדים לטוב יותר בעזרת האיורים שלי.
נו, אז אם זו השאיפה – קדימה לעבודה. זה פרויקט הגמר של אירינה טורנוב עבור “חד-קרן שהוא קרנף” מאת אורית גידלי, שנעשו עבור קורס טקסט-תמונה 2024. בהנאה שיהיה לכולנו.
אירינה, וזה מאד בלט לי על ההתחלה (אחרת לא הייתי מקבלת אותה לקורס מתקדם כמו טקסט-תמונה) מוכשרת מאד. עם זאת, יש דברים מסוימים שקשורים לדמויות, שרוב התלמידים שלי לומדים בקורס יסודות או עיצוב-דמות, ופה היינו צריכות לצמצם פערים מאפס למאה במהירות הבזק
הדמות של הילדה עפריקי במסיבת יום ההולדת שלה חמודה מאד, אבל יש לה כמה בעיות: היא לא לגמרי ספציפית מבחינת הפנים (זה בסדר, כל התלמידים מתחילים ככה, ולאט לאט עיצוב הדמות שלהם עובר תהליך שמאפשר לנו להזדהות עם הדמות ולהבין את הרגשות שלה – לא רק להגיד “אוי, איזה חמודה”. בעיה נוספת פה זה הצבע בז’. קודם כל – אנחנו מגישים דמויות על לבן. למה? כי אני מתעקשת. הבז’ (שמבליט כאילו את הקטעים הלבנים בציור ולכן כולם מנסים אותו) – משנה את הצבעוניות לעכורה. הנה, תראו לבד.
לאט-לאט הדמות תופסת ספציפיקציה. בקורס עיצוב-דמות, אגב – אנחנו עובדים גם על צורת העיניים, האף, הפה ופרופורציות הגוף של הדמות – אבל בואו: מאפס למאה, לא? אני מניחה שאירינה שיחררה אנחת-רווחה אחרי שהגיעה לדמות שלה, אבל אין מנוחה ליגע. כל הכיתה נשלחה לעשות את כ-ל הדמויות לכ-ל הספר, ובספר הספציפי הזה, מדובר בהרבה מאד דמויות: אמא, עפריקי, אחיה וכמה שיותר חברות הכי-טובות. אחד הדברים הנחמדים בעבודה עם אנשים מהעדה שלי: יש להן משמעת סובייטית. אין “אוי, אני רק תלמידה מתחילה, איך אני אעשה דבר כזה, זה לא פייר, אמאאאאאא!” יש לשבת, לעשות, לזרוק ולעשות עוד פעם (היו עוד שלבי ביניים, אבל אני מרחמת עליכם).
כל התלמידים שלי בלי יוצא מן הכלל, פוחדים משלב איור הקונספט. זה כמו לזרוק אותך למים בלי גלגל. למען האמת? אני פוחדת מאיורי קונספט. זה נורא קשה לאייר איור דוגמא למשהו שעוד לא התחלת אפילו לפתור בראש (למעט הדמויות, שתמיד עושים בהתחלה). היו לי גם איורי קונספט שלא התקבלו, ברור. בכל מקרה, הנה איור הקונספט (אודישן עבור הלקוח) הראשון של אירינה בחיים. עכשיו… אני מודה: אם הייתי רואה כלקוחה איור כזה, לא הייתי הולכת על המאיירת. הוא עכור, אין בו שמחה ואין בו פרטים קטנים. הלקוח היה אומר “לא” בלי יותר מדי הסברים ואירינה לא היתה יודעת בחיים מה לא בסדר.
בשלב הבא שלחתי את כולם לאייר את הסביבה בה קורה הסיפור שהם בחרו. באיור מימין אתן יכולות לראות איך התחלנו “עוד פרטים!” דרשתי מאירינה. “לכי עד הסוף, תראי לי את כל החדר!” משמאל: הגענו למקום שהוא בסדר גמור. לא מושלם, אבל מספיק כדי לעבור לשלב הבא…
ואז בא שיעור סקאלה צבעונית, ושיעור קומפוזיציה. שיעור האנשה ושיעור הפרטים הקטנים. שיעור עטיפות ושיעור פורזצים. כל פעם שלמדנו משהו – אירינה הלכה לתקן את מה שלא היה מספיק טוב קודם. טוב, הכל חוץ מסקיצת קונספט. אני לא מרשה לתלמידות לתקן אותה. יותר מדי כיף לי להראות להן אותה בשיעור האחרון ולהגיד: “זוכרת איך אהבת לצייר בבז’???” (הה-הה-הה, צחוק זדוני). טוב, הגיע הרגע להראות לכם את הפרויקט המלא של אירינה. סטגדוש!!!
אני לא תמיד מרגישה צורך להראות את כ-ל הכריכה (כי מה כבר יש בכריכה האחורית?) אבל מאחר ואני מאלצת את כל התלמידים שלי לעשות אותה עד הסוף, זה לא פייר לא להראות אותה, מה גם שהיא כזו נחמדה…
אני רוצה שתסתכלו טוב-טוב על הסקאלה הצבעונית של אירינה. אנחנו, כישראלים ילידיים (טוב, אני נולדתי בליטא, אבל אני פה מגיל חמש) – לא נוטים לעשות סקאלה כזו. אם תלכו לפוסטים של תלמידים אחרים בכיתה הזו, תראו למה אני מתכוונת. השמיים של אירינה הם שמיים של חו”ל. אני לא רוצה לשנות את התלמידים שלי, וחוץ מזה: זו סקאלה שאני רוצה לזכור לשימוש עתידי… אבל בכל זאת, צריך לאזן את זה עם צבעוניות טיפה יותר בועטת, לפחות בספר הזה. מה שהביא את הפיצוח היה דווקא… הפורזץ. התחלנו עם קו המתאר השחור והצעתי לה לרכך עם קו מתאר צבעוני (חפשו את חד-הקרן מסוג קרנף). כך או כך, אהבנו.
זוכרים את איור הקונספט מקודם? אוי. תשכחו מהר. הנה מה קרה בינתיים. זה השער הגדול של הספר. תראו מה לטרינג טוב יודע לעשות.
כשאירינה שלחה לי את הסקיצה של האחד הזה, ידעתי שבום! אף אחת אחרת לא היתה שואלת את עצמה מה הקרנף מרגיש כשאומרים לו שהוא מסריח ומכוער. זו בול!!! הרגישות הנכונה למאיירת ספרי ילדים ואגב, כן, זה עושה הבדל בעולם הילדים כמו שאירינה רוצה. ילדים שמרחמים על קרנף שנעלב, הם ילדים שהלב שלהם התרחב בפי שניים לפחות.
ואיזה מרגש זה לראות את הילדות שמנחמות את הקרנף העצוב. הטקסט אומר משהו אחד, אבל אירינה מספרת לנו סיפור אחר, שגם לו יש לב ונשמה. הוא לא “מקלקל” את הסיפור של אורית – רק מוסיף לו.
אני משאירה אתכם עם האיור האחרון, שישאיר לכן טעם של מתוק בפה. אירינה עושה איתי עכשיו את קורס ספרי קונספט עם מירי לשם-פלאי, ואני אומרת לכם – יש לה עתיד ורוד (עם קצת ירקרק עדין ואולי גם קצת צהוב).
וכמו תמיד, אנחנו מסיימים עם גרסת המקור המשגעת של עמר הופמן, המאייר המקורי של הספר. עדיין בחנויות. לא למצמץ.
