איירתי-איירתי-איירתי-קמתי וגיליתי שמעבר לזה איני יכולה עוד. אולי הייתי עושה לטרינג או מנסה לעשות עיצוב, אבל פה זה היה גדול עלי. הרגשתי שאני צריכה עזרה

קשה לי להקיף בראש את כ-ל מה שעשינו בתקופה הראשונה הזו של ההקמה, שלא לדבר על כל מה שקרה בשנתיים וחצי שעברו מאז.

את אפרת אני מכירה מהיסודי, אבל רק בכיתה י’ מצאנו את עצמנו באותה קופסה. בהתחלה היה רע מאד: לא סבלנו זו את זו.

אתם אולי לא יודעים, אבל התחלות בספרים נחשבות לעניין ממש גדול – בסדנאות כתיבה מקדישים לזה שיעור שלם. איזה מזל שזה לא ספר – זה בלוג.