גוזלים בראש, גרסת סיון שלצר

שאר הדברים יכולים להשתנות והם באמת השתנו מאד, אבל אנחנו כאן בשביל המסע המרתק, לא? נכנסנו לשלב של המון סקיצות. אלה סוגי הסקיצות שיש לנו בקורס: קונספט (אודישן ללקוח, שנראה כמו ביצוע), ראף (זה הקישקושים שלכם בספר סקיצות), קומפוזיציה וסופיות לפני ביצוע (תחתימו את הלקוחות על אלה, שלא יבואו לכם בדרישות בשלב הגמר).
הסקיצה הראשונה שאני מבקשת לעשות, היא הכי קשה בעצם: סקיצת קונספט, שלא בהכרח מכילה טקסט, אבל נראית כמו איור גמור ומוגמר. סיון הגישה לי את האיור הזה, עבור הכפולה האחרונה בספר (“וכשרעמה והשיער הגיעו הביתה, אמא הכניסה את שניהם ישר לאמבטיה. טוב, לכולם היה ברור שבסוף, רעמה תצטרך לחפוף. אבל להסתפר? זה כבר סיפור אחר.”) הגרסה שלי לאיור הזה גרמה לגל של אי-נחת בין אמהות, כי אני מראה את רעמה עם שיער חפוף ורטוב (לכן הוא ישר), אבל הוא מתחיל להסתלסל בקצוות. חטפתי על זה ריקושטים מימין ומשמאל: למה אילפו את השיער של הילדה? למה הסיפור נגמר בכניעה? ובכן… קודם כל, כי יונתן כתב את זה ככה. אני לא רוצה לדברר אותו, אבל אני אגיד מה אני חשבתי בזמן אמת: רעמה היא ילדה. ילדים שמנצחים את ההורים שלהם בספרים (נגיד “עמליה רוצה חיה” של יעל איכילוב, שגם אני איירתי) – הם התשתית לנסיכות הקטנה של אמא, שנתיניה מחרבים לנו כאן את החיים לאחרונה. אני (ואולי גם יונתן) רצינו להזכיר להורים את תפקידם ההיסטורי: לעשות את מה שהילד צריך ולא את מה שהילד רוצה. עכשיו בואו, תתווכחו איתי, או תאיירו גרסה אחרת.