קורס טקסט תמונה 2025 – ספרי יונתן יבין
זה סיפורה של שירלי בראון, שהגיעה אלי לקורס יסודות-האיור עמוסה חששות ובטוחה שאין לה את זה בכלל, כנראה. לפני כמה ימים פגשתי חברה, מרצה בכירה באחת האקדמיות, שסיפרה לי שתלמידה שלה חולמת ללמוד איור, אבל פוחדת נורא שאין לה את מה שצריך בשביל זה. החברה שלי המליצה לה ללמוד איור ב”מאיירימים”, אבל היא לא בטוחה שיהיה לה אומץ. אמרתי לה שבלי אומץ אני לא יכולה לעשות כלום. אני מכירה המון מאיירים שמגיעים ללמוד אצלי בתחושה שאין להם את זה, אבל יש להם את האומץ לבוא ללמוד, להשאיר מאחור את האגו, לקבל משובים, לנסות עוד פעם. זה התנאי היחיד להתקדמות במקצוע. חוץ מזה, היא צריכה לבחור ללמוד אצלי כדי לקבל ממני את השיעור שהיא צריכה. לשירלי היה האומץ ומהר מאד ראיתי שהגרלתי אחת מוכשרת כמו שד. מפה, זה היה רק להתמקצע. אני חייבת להראות קודם כל את עיצוב הדמות ופרויקט הגמר של שירלי בקורס יסודות האיור, מפני שזה נוגע לספר שהיא בחרה לעשות (“המלך אהר’לה פורש”).
בקורס יסודות האיור אני נותנת לכל אחד ואחת ארץ כלשהי בעולם, אותה צריך לתחקר כמו שצריך (תלבושות עממיות – עד רמת הנעליים והתסרוקת, הנוף, הבית, חדרים ספציפיים – עד רמת השרפרף והכפית. אמנות עממית. סלים, כדים, בובות – כל דבר שיכול לתת השראה). אח”כ צריך לעצב את דמות הגיבורה מהאגדה שמלווה אותנו בקורס. שירלי היתה במה שאני קוראת לו “מחזור כיפה אדומה”.
איור: שירלי בראון, כיפה אדומה בהודו, קורס יסודות האיור, מאיירימים
כיפה אדומה ההודית של שירלי היתה מקסימה ממש. הבעיה שלי איתה היתה הקו. אין לו אישיות. זה, אגב, עניין של בראשים – כל מאייר צריך לבדוק את נושא הקו עד הצעקה “בינגו!!!” (האמן אמור לצעוק את זה, אבל אם המאיירת פחות צעקנית – אז זו תהיה המורה שלה). במקרה הזה, לא התעסקתי בזה יותר מדי, כי זה כבר קשור לסגנון אישי, נושא שאנחנו מפתחות בקורס טקסט-תמונה. הסתפקתי בזה שהתחקיר ההודי של שירלי היה מעולה, הדמות היתה מלאת הבעה, שפת הגוף היתה מלאת תנועה, אפשר להמשיך הלאה, יש הרבה מה ללמוד.
פרויקט הגמר של קורס יסודות האיור הוא כפולה מאויירת מתוך הסיפור “כיפה אדומה” ואני מלמדת את שלושת הדרכים בהם אנחנו מתמודדים עם טקסט: אחד לאחד (מציירים מה שרואים), הרחבה (מרחיבים ומספרים סיפור נוסף במקומות בהם הסופר לא התעסק) וחתירה תחת הטקסט, שזה למתקדמים. שירלי הלכה על זה בכל הכוח. תראו כמה חכם האיור הזה: הכל מצוייר מנקודת המבט של כיפה אדומה, בלי שנראה אותה בכלל. מה זה אומר לי? מאיירת מתוחכמת מאד, שבשלה לגמרי לעבור לשלב הבא.
איור: שירלי בראון, כיפה אדומה בהודו, קורס יסודות האיור, מאיירימים
בואו נדבר רגע על סגנון אישי, כי זה רלוונטי לשלב החדש אליו שירלי נכנסה אחרי הקורס הזה. מה אנחנו רואות פה?
קודם כל, המאיירת הזו לא עובדת בסגנון מינימליסטי. היא אוהבת להכביר פרטים. אגב, אין לי העדפה כזו או אחרת, בכל סגנון אפשר להשיג דברים אחרים. אני פשוט אוהבת לדעת מי האמן, לפני שעוברים שלב במשחק, או במילים אחרות: “סבתא, סבתא, למה יש לך עיניים חדות כל-כך?” קודם כל – איזה חדות, עלה לי המספר במשקפיים. שנית כל – “כדי שאיטיב לראות אותך, נכדתי”.
עוד אנחנו רואות פה את היכולת להכניס פרטים קטנים ומצחיקים (אמא תרזה על הקיר, דווקא בסיטואציה הזו), היא מעצבת דמויות יחסית פשוטות – ומכניסה אותן לסביבה רבת פרטים (זה פיצ’ר, לא באג. צריך לדעת לעבוד עם זה), ויש לה יכולת פנומינלית לראות את העולם מזויות מפתיעות. עם זה אנחנו יוצאות לדרך, לקורס טקסט-תמונה. מזג האויר יפה מאד, התחזית אופטימית, מורת הדרך הביאה את החמור-מסע, הנה אנחנו מתחילות.
איור: שירלי בראון, עיצוב דמות עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
אנחנו תמיד מתחילות מעיצוב דמות. שירלי הגיעה לקורס כשהיא מעצבת דמויות פשוטות, בלי יותר מדי משחקים. מאחר והיא כבר איירה דמות של זאב, ידעתי שאני אקבל משהו נחמד ולא מתוחכם מדי. כשקיבלתי את האיור הזה הבנתי שאני מסתכלת פה על משהו אחר: שירלי לא היתה מרוצה מסגנון הדמויות שלה. היא התחילה לחפש קו, כתם, הבעה, צורת עיניים. אהר’לה מס’ 6 הוא ריאליסטי יחסית אליה. אהר’לה 2,4,5 לא מכילים קו מתאר בכלל. אני קצת חיבבתי את אהר’לה 5, שהוא לא אריה מסוג אלפא (מקסימום דלתא). מצד שני, הסיפור הוא המלך, והמלך בסיפור של יונתן הוא שני דברים:
א. ישראלי מאד. קוראים לו אהר’לה.
ב. הוא בעצם פחות טינאייג’ר מפונק, ויותר פקיד מותש שאחראי על כל ענייני היער. לכן נמאס לו והוא רוצה לפרוש.
שלחתי את שירלי לחשוב על זה, ובו זמנית הצעתי לה לצייר את החיות האחרות, מתוך מחשבה על דמויות אנושיות שאנחנו מכירים. הפילה, למשל, התחילה כתרגיל איור אייקון בקורס יסודות. כל-כך התאהבתי בה שהיה לי חבל לוותר עליה. הצעתי לפתח אותה כאן. שירלי איירה אותה בדיוק באותו סגנון פשוט שבו היא איירה דמויות בעבר.
איור: שירלי בראון, מימין: אייקון, קורס יסודות האיור. משמאל: עיצוב דמות עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
אבל פתאום קיבלתי את הסקיצות האלה למלך אהר’לה. שירלי לא הפכה אותו ל”ישראלי” ממש – היא שמרה על מאפייני המלוכה שלו, אבל נתנה לו שפת גוף והבעה מאד רכה ואומללה. הייתי פעם במשרדי הטאבו ברח’ פילון האלכסנדרוני, תל-אביב. היה שם פקיד צנוח עפעפיים, עם שרוולים למניעת טפטוף דיו (זו היתה הסיבה שאני זוכרת את זה. בניינטיז כבר אף אחד לא השתמש בדיו חוץ ממנו) ובשעה 12.00 הוא סגר את התריס מול פני הנדהמות והלך לשתות תה. כן, הוא אמר שהוא הולך לשתות תה. גם את זה אני זוכרת. ההבעה שלו היתה, פחות או יותר – כזאת:
איור: שירלי בראון, עיצוב דמות עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
שמתי לב לעוד משהו מעניין: הצביעה שלו התחילה להיות מעניינת. לא יודעת למה בדיוק, זה לא מאד שונה מכיפה אדומה, ובכל זאת הרגשתי שזה הולך לאן-שהוא. החלטתי לכפות על שירלי הפסקה, ולשלוח אותה לעשות משהו אחר. סקיצת קונספט היא בעצם איור מוגמר, שאנחנו מציגים כאודישן ללקוחות שלנו. חשבתי שזו הזדמנות מעולה לאפשר לה לחקור עוד קצת, בקנ”מ יותר גדול.
איור: שירלי בראון, איור קונספט עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
האיור הזה הוא עדיין בסגנון של איור כיפה-אדומה, חוץ מהאריה, שמתחיל להיות יותר מעניין מבחינת הקו שלו. שירלי לא היתה מבסוטה, ואני אמרתי לה שקודם כל: איור קונספט נועד רק לפתוח לנו את הדלת, שמאחוריה נכנסים לעבודה. אח”כ הכל משתנה, וככה זה צריך להיות. חוץ מזה, אם איור הקונספט דומה מדי לתוצאה הסופית – איך אני, בתור פולניה מסוג ליטאית, אגיע לסיפוק מלא? איך אוכל להגיד “אמרתי לך” ולגעגע בצחוק גדול? שירלי רצתה לתקן את איור הקונספט, אבל אני לא מרשה לעשות את זה. הקורס הוא הדמייה של החיים עצמם, ובחיים עצמם, אחרי שמגישים איור קונספט ומקבלים פרויקט, עוזבים אותו להעלות אבק בפרה-היסטוריה. אח”כ צוחקים.
בכל מקרה, אין מה לדאוג. קורס טקסט-תמונה בנוי בצורה כזו, שכל פעם התלמידות והתלמידים נשלחים לעשות משהו אחר. בשלב הזה היו המון סקיצות. אלה, למשל, סקיצות איור סביבה, שאני כבר כמה שנים מחייבת את כולם לעשות. אורית גידלי, המשוררת וסופרת הילדים שהקדשנו ליצירה שלה את הסיבוב הקודם של הקורס, קוראת לזה “בריאת עולם” – וזה מה שזה באמת. בין אם מציירים חדר של ילד, גן ילדים, גן משחקים, חנות, משרד, או יער – זה השלד שעליו נבנה גוף הסיפור. במקרה של “המלך אהר’לה פורש”, היער הוא סוג של “משרד” שיש בו חדר ישיבות. איך זה עובד בתוך סיטואציה של טבע פראי? או. זה האתגר.
איור: שירלי בראון, עיצוב סביבה עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
בניית סביבה זה כיף. תרגיל קל, שמאפשר לתלמידים גם לחקור, גם להנות, וגם להרגע. במקרה הזה – התרגיל הפך לסיוט גמור. שירלי נתקפה בסחרחורת-אמנותית. אני מכירה את זה, זה הרגע חסר-האונים הזה, שבו אין לנו שום רעיון, הלו”ז דופק, וכלום לא יוצא חוץ מיבבה שוברת לב. החלטתי לא לוותר לה בנקודה הזו, כי כשזה קורה – הדבר הכי קל זה לעזוב את הקורס, להכנס למיטה, לשים את השמיכה מעל הראש ולהתעורר שלוש שנים מאוחר יותר. בהתחלה, שלחתי אותה לאייר את הבתים של החיות השונות בסיפור. מימין לשמאל בסקיצה העליונה: בית הינשוף, בית הפילה ובית הקנגורו. ידעתי שסביר שהאיורים האלה לא יופיעו בביצוע הסופי, אבל קיוויתי שאיכשהו, העבודה תגרור אחריה תובנה. דיברנו המון בזום, שירלי ואני. בסוף אמרתי לה שבסך הכל, הספר הזה הוא משל, כמו משלי איזופוס. כל חיה מייצגת אדם כלשהו, והאנשים צריכים להיות כאלה שאנחנו “מכירים”. למשל: פילה מהודו. במה היא תעבוד ביער ישראלי? כן. אני נודרת לכם. ככה שאלתי. שירלי חשבה, חשבה, חשבה ואמרה פתאום: ומה אם היא תהיה עובדת סיעודית, כמו הנשים ההודיות שמטפלות בקשישים? רצתי סיבובים בסטודיו, וצרחתי “כן! כן! כן!” בידיים פרושות לצדדים. שירלי עשתה עוד סקיצה אחת של סביבה, שהיתה פחות “מעניינת” מהקודמות, אבל היתה המבוא לבאות. חדר ישיבות ביער: קוים לדמותו.
איור: שירלי בראון, עיצוב סביבה עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
המשכנו כרגיל, בבחירת סקאלה צבעונית. זה חשוב, כי אחרת אנחנו עובדים על אותה סקאלה. תאמינו לי: אין דבר שחוזר על עצמו יותר מהסקאלה הצבעונית שלנו והקומפוזיציות שלנו. זו הסיבה, אגב, שבגללה אני מאלצת אנשים לעשות שלוש כפולות עוקבות בקורס: כדי לעקוב אחרי הקומפוזיציה המשתנה מכפולה לכפולה. אם לא הייתי עושה את זה, הם היו מחפפים והולכים על הקומפוזיציה הרגילה שלהן.
איור: שירלי בראון, סקאלה צבעונית עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
מאחר שזה אחד משיעורי-הדגל בקורס טקסט-תמונה, תסלחו לי שאני מסתירה את הפרטים שחושפים את השיטה בה אנחנו מוציאים ומסדרים את הגוונים מהמקור האמנותי שלנו. בואו לקורס (נפתח ב27.7) ואני אלמד אתכן. אני רוצה שנעקוב רגע אחרי אהר’לה. משהו קורה לקו ולכתם שיוצרים אותו. משהו טוב.
איור: שירלי בראון, עטיפה עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
שירלי עבדה כל הזמן על הקו ועל הכתם שלה. הכתם, למען האמת, כבר היה מפותח עוד בשלב “כיפה אדומה”, אבל הקו… שירלי חיפשה וחיפשה וחיפשה אותו. אני חושבת שדווקא תרגיל איור הסביבה פתח לה את הצ’אקרות בעניין הזה, אבל אולי אני טועה. מה שבטוח – כשהגיע אלי המלך אהר’לה הזה, ידעתי שכזה עוד לא ראיתי אף-פעם. הנה, תראו את הפורזץ:
איור: שירלי בראון, פורזץ עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
למעשה, בפורזצים שלה, שירלי ויתרה על הקו. היא פשוט פיתחה עד הסוף את הכתם. זו לא בעיה בכלל, כי הפורזץ פחות חשוב (הוא כולה נועד לחבר את הכריכה לפנים הספר, ולהסתיר על הדרך את ההדבקה העקומה), וגם כי הכתם בכל מקרה מופיע בכל מקום. שירלי היא קולוריסטית – ראינו את זה בשלב “כיפה אדומה”. רק ששם, כל הצבעים הופיעו בלי אבחנה. היא לא השתמשה בגוונים הנכונים כדי ליצור מרחק או מרחב. כאן, היא עבדה עם סקאלה צבעונית מדויקת, שאיפשרה לה להבין מה קופץ ומה הולך אחורה. פורזץ הוא בול המקום לעשות נסיונות כאלה. אגב, היא הכינה גם פורזץ אחורי. זה לא מדויק בעצם, היא פשוט איירה שני פורזצים ונתנה לי לבחור, אז אמרתי: “שניהם!”
איור: שירלי בראון, שער גדול עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
תראו איך אנחנו לא מבזבזים כלום. זוכרות את האיור קונספט, שבו המלך אהר’לה פרש לעשות לביתו, וישב לצייר בכישרון אדיר את זוגתו שתחיה (אני קוראת לה “גברת חיה לביא”)? אי אפשר לזרוק רעיונות כאלה. איפה תמיד משתמשים ברעיונות שאין איפה לתקוע אותם? במעטפת השיווקית: בעטיפה, בפורזץ או בשער הגדול. מה שכן, בזכות טכניקת “הבאטיק” המיוחדת ששירלי פיתחה, עברנו מרחק משם לכאן.
איור: שירלי בראון, עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
בכפולה הזו שירלי התחילה ממש להנות. אודיטוריום בולי עץ. הפילה ההודית, שמסיעה את סבא צב על כיסא הגלגלים שלו. הג’ירף שמרכיב את בייבי-ג’ירף על הגב. ושימו לב לחיה היחידה שלא לובשת בגדים: הצרצר שמימין. זה סימן שהוא נשאר חית-בר, והפעם הוא לא מסמל כלום. פשוט מצרצר ככה, לעצמו.
איור: שירלי בראון, עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
אני חייבת לספר, שכשיונתן יבין (שהוזמן להגשה) ראה את זה, הוא ממש התפעל. הגרסה המקורית, של עופר גץ – היתה מאד שונה ברוחה. יונתן ועופר החליטו שהם לא מאנישים את החיות, אלא משאירים אותן לרעות בג’ונגל באופן שבעצם מפשט מאד את האיור, ומשאיר את כל הדרמה בטקסט. שירלי עשתה את הבחירה ההפוכה: כל החיות מואנשות, ושפת הגוף האנושית שלהן מספרת את הסיפור. יונתן הסכים להחלטה הזו פה, בגלל העיצוב של הדמויות. אין מה לעשות, זה יפה בצורה שכואבת בעיניים, לא? הנה. קבלו את הפורזץ האחורי:
איור: שירלי בראון, פורזץ אחורי עבור “המלך אהר’לה פורש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה, מאיירימים
קורס טקסט-תמונה, שהוא אחד הקורסים הכי מקצועיים ומעמיקים שיש בתחום האיור לספרי ילדים בארץ, נפתח בסוף החודש (27.7, בשעה 19.00 בזום). רוצה? יופי. כל מה שאנחנו צריכות זה לינק לפורטפוליו או PDF של 8-10 איורים שמכילים דמויות. אני צריכה שתדעו לאייר דמויות עקביות בצורה מעולה. את כל השאר אני אלמד אתכן בעצמי.
שלחו לאפרת: [email protected]
שירלי בראון: השאלון
קצת על עצמך: מאיפה בארץ או בעולם, האם למדת איור בעבר (אם כן, איפה?) ואיך הגעת למאיירימים?
שמי שירלי בראון, אני במקור מגבעתיים. בעבר למדתי בעיקר רישום בפחם וציור בצבעי שמן, עד שהתחלתי ללמוד איור במסגרת שיעורים פרטיים בזום אצל המורה המעולה והאנימטורית לילי ריו, והיא זו שהמליצה לי על מאיירימים.
השתתפתי במאיירימים בקורס יסודות, קורס טקסט תמונה, וקורס ספרי קונספט.
כמו איזה מאייר/ת את רוצה להיות כשתהיי גדולה? ספרי לנו קצת על האמנות שאת אוהבת וצרפי דוגמאות לפי בחירתך.
לאחרונה בקורס ספרי קונספט נחשפתי למאייר Leo Timmers שכתב ואייר מספר ספרי ילדים. אני אוהבת את הצבעוניות החיה, את עיצוב הדמויות והסביבה שלו – שמסתבר שזו שיטה שפיתח עם צבעי אקריליק. אני אוהבת את העולם הדמיוני שהוא יוצר בכל עמוד – לדוגמא, משאית שמנוהלת על ידי דביבונים ומתפקדת כמכבסה, מכונית עבור ג׳ירפה עם הגבהה והתאמה מיוחדת כי קר לה בצוואר.
יש המון סיפורים קטנים בכל איור ונראה שהמאייר נהנה מכל רגע.
Illustration: Leo Timmers from Gus’s garage, by Leo Timmers
בנוסף רוצה לפרגן מכל הלב לליאורה גרוסמן מורתי. הספרים שאיירה מלאים בדמיון, ויצירתיות בכל פרט. מליאורה מתחדדת אצלי ההבנה כמה רחוק אפשר לקחת איור וכמה עושר אפשר להכניס בכפולה אחת. וגם הביצוע בעפרונות צבעוניים מטריף כשמבינים כמה קשה לעבוד איתם..
איור: ליאורה גרוסמן, מתוך “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין, הוצאת עם עובד
מהו פרויקט החלומות שלך?
אני חושבת שפרויקט החלומות מערב מסגרת טובה – זמן ותקציב ראוי 🙂 וגם טקסט שמאפשר להפליג עם הדמיון ומאפשר להתנסות בטכניקות שונות.
קצת על החוויה בקורס טקסט תמונה:
הופתעתי לגמרי מהתוצאות שהצלחתי לייצר בסוף הקורס. הדרישה של ליאורה לרמה גבוהה והשילוב עם הקבוצה התומכת באמת חילצו ממני את המיטב.
ליאורה הצליחה לזהות את החולשות והחוזקות שלי, גם הסמויות מהעין, ודחפה אותי קדימה. התוכן עצמו מעניין ומלמד ולא חושבת שיש עוד קורס כזה בשוק.
מה לדעתך החוזקה שלך כאמן ובמה את פחות טובה?
אני חושבת שהחוזקה שלי זה בצבע. וגם אני אוהבת להכניס הומור לאיורים שלי, זה חייב לשעשע אותי. אני גם אוהבת להתנסות ולהמציא טכניקות משלי.
אני חושבת שמבחינת החסרונות- פרפקציוניזם וביקורת עצמית זה משהו שאני לוקה בו מאוד. זה בדרך כלל קורה בתחילת העבודה, ואני לומדת להשתחרר מזה לאט לאט.