קורס טקסט תמונה 2025 – ספרי יונתן יבין
חגית פרנקל בחרה את “גוזלים בראש” – הספר של יונתן, שאני איירתי ונכתב למעשה בהשראת איור שעשיתי לספר אחר וגנזתי. זה הופך את האחד הזה ל”שלי” – והמצב הזה הוא, מה אני אגיד לכן, קצת משונה. פחדתי נורא שיהיה לי קשה לראות (שלא לדבר על להדריך) פרשנויות אחרות לספר – ולא. זה היה קל מאד. מאחר שידעתי בדיוק מה נאמר בחדר העריכה, ועל מה יונתן לא היה וכן היה מוכן להתפשר – הצלחתי להדריך את מי שבחר את הטקסט הזה בקלות יחסית. גם נהניתי מהיצירתיות הנפלאה של הפרשנויות השונות כל-כך משלי. האחת הזו, אבל, גרמה לי לקנא. חזק.
חגית מציירת הפוך ממני. יש לה יד מלאת חופש, עין מלאת צבע, וכל קו שלה מלא רגישות נפלאה. אנחנו תמיד מקנאות במה שאנחנו לעולם לא נוכל לעשות, נכון? לפחות בפעם הזאת הייתי בחדר כשנעשו כל הבחירות האמנותיות, ראיתי מה מפריע לכנפיים לעוף, ביקרתי בתערוכה שנוצרה אחרי “כישלון אמנותי” בקורס יסודות, ראיתי את הגוזלית הזו הופכת לציפור רבת-יופי והיתה לי הזכות לדחוף אותה מהענף למה שכנראה יהיה אחד המעופים המפוארים של האיור הישראלי. חכו לפרויקט הבא שלה. אני מלווה אותו, ואני מבטיחה: יהיה שווה. בואו איתי. אני אקח אתכם למסע של חגית פרנקל. הוא לא מתחיל כאן, בקורס טקסט-תמונה. הוא מגיע קודם. חגית היא בוגרת בית הספר לאמנות של מוסררה, והגיעה אלי להתמקצע באיור, אחרי שכבר איירה מקצועית. כדי להבין את המסע שלה, אנחנו חייבים להתחיל מקורס יסודות האיור.
איור חגית פרנקל, כיפה אדומה בצרפת, קורס יסודות האיור 2025, מאיירימים
חשוב לראות את הדמות הראשונה שחגית עיצבה בקורס יסודות האיור, דווקא כדי להעריך את הדמות המופלאה שהיא יצרה בקורס טקסט-תמונה המאוחר יותר. בין שני הקורסים האלה יש קשר. השני נוצר במתכוון כהמשך ישיר של הראשון. בוגרי קורס יסודות (בהנחה שעשו את כל העבודה) יכולים לעבור אוטומטית לקורס טקסט-תמונה. כל השאר צריכים להראות פורטפוליו (לקורס טקסט-תמונה מתקבלים רק אנשים שיודעים לעצב דמויות).
הדמות הזו של חגית? הכל בסדר איתה. באמת. היא מבוססת תחקיר חזותי. הצבעוניות שלה נכונה. הדמות נחמדה. אין שום דבר לא בסדר בדמות הזו, חוץ מהעובדה שחגית פרנקל היא לא בסדר בשום צורה. מה שחסר בדמות הזו, למעשה, זה ה-X פקטור שנקרא “חגית פרנקל”. אני מראה לנו אותה, בגלל שלפעמים נראה שזה נורא קל. מגיעים אלי אנשים שפוחדים להרשם לבית-הספר, כי הם בחיייייים לא יצליחו להוציא תוצאות כמו חגית פרנקל המאוחרת, מקורס טקסט-תמונה. לכן, אני רוצה להראות כמה עבודה נדרשת, וכמה ארוך המסע, וכמה קשה הדרך.
איור חגית פרנקל, הבית ביער – תרגיל עיצוב סביבה, קורס יסודות האיור, מאיירימים
ואז הגיע תרגיל איור-סביבה. בקורס יסודות האיור יש שיעור שלם שמוקדש למה שאני קוראת לו “בריאת העולם”. באופן עקרוני, בגלל שבקורס הזה עובדים על אגדה אחת (כיפה אדומה במקרה הזה) – כל האיורים אמורים להיות קשורים זה לזה. חגית עשתה משהו אחר לגמרי, שלא קשור בשום צורה לדמות המאד מכופתרת שיצרה קודם. בהתחלה אמרתי “אוף, היא לא הבינה את התרגיל”, אבל היום אני מבינה שזה יותר “אוף. בעיצוב דמות היא ניסתה לרצות אותי, או שלא הבינה מי היא באמת”. שתבינו – הדבר הקסום הזה נחווה ככישלון. התרגיל הזה בא לפתור שלוש בעיות:
הראשונה: כמו שאמרתי – בית הסבתא של כיפה אדומה, שנמצא בלב היער (אמא שלי, כששמעה שזה הנושא, שאלה אותי: “איזה נשים גרות ביער?” והבנתי מיד שסבתא היא לא אישה רגילה כנראה). חגית מיקמה את הדמות שלה בצרפת הכפרית, והסביבה אמורה לייצג את התחקיר. במובן הזה חגית הגיעה די קרוב, זה מאד צרפתי באמת.
הבעיה השניה: עפרונות צבעוניים. זה תרגיל שניתן מיד אחרי שלומדים את הטכניקה הזו, וזה אחד התרגילים היחידים שאני מבקשת לעשות בטכניקה ספציפית (אין מה לעשות. עפרונות צבעוניים דורשים תרגול מאסיבי, וזו בול ההזדמנות לייצר אותו). במובן הזה: חגית עשתה את כל מה שאני לעולם לא אעשה, וכך הראתה לי מאיזה חומרים עשויה האמנות שלה. אני מתה על זה.
הבעיה השלישית: בדיוק למדנו צבע. באיור ספרי ילדים יש שתי גישות צבעוניות. אחת אומרת שלכל כתם צבע צריך לתת תשובה במקום אחר על הדף. הגישה השניה, שאני יותר מאמינה בה – אנחנו אמורים ליצור חוויית משתמש ולהנחות את העין של הקורא לפי הסדר שאנחנו קובעות. חגית בחרה בגישה הראשונה, ואני חשבתי שזה יוצר בלגן גדול. תודה לאל על העין-בגג, שנותנת פוקוס. בלעדיה, אי אפשר באמת לעקוב אחרי מה שקורה באיור הזה מרוב שאלות ותשובות צבעוניות. בקיצור, חגית קיבלה משוב חצי-קלאץ’ על האחד הזה. תנו לי רגע להרחיב בנושא המשוב, כי מי כמוני, יוצאת האקדמיה שמתחילה בב’, יודעת כמה זה מפחיד לקבל משוב פחות ממצוין. במאיירימים יש שני סוגים של משובים: זה שניתן בכיתה וזה שניתן בפרטי, בהודעה מוקלטת בווטסאפ. הראשון – קצר, מכיל רק את מה שיכול להואיל לכל הכיתה. המשוב הפרטי מותאם אישית למאיירת או המאייר שמקבל אותו, ואני אומרת בו את האמת בצורה שאני מאמינה שהאמן יכול להכיל. אף אחד אחר לא שומע את זה. זה ביני לבינכם, ואם לא בא לכן לתקן – זה בסדר. אנחנו בית-ספר בלי תעודות ובלי ציונים. ההתקדמות שלכן היא שלכן ושלכם – לא שלי. האיור הבא של חגית כבר גירד את שולי הגזרה. בפרויקט הגמר שלה (איור כפולה מתוך האגדה “כיפה אדומה”), היא הלכה על בדיקה מאסיבית של תאוריות הצבע שלי. זה בסדר. רק ככה לומדות.
איור: חגית פרנקל, פרויקט גמר “כיפה אדומה בצרפת”, קורס יסודות האיור, מאיירימים
מה לא “נכון” פה? הכל. בתורת הצבע, הכחולים הולכים אחורה והצבעים החמים – קדימה. חגית רצתה לדעת מה יקרה אם הופכים את הסדר, שמים כחול כצבע “קרוב” וחום כצבע “רחוק” וגילתה ש… אני אשים פה את המדבקה שעשתה לי התלמידה טלי בבאי (קורס יסודות האחרון נערך בתנאי שטח, תחת מתקפת טילים, וכולם רצו למקלטים כל הזמן)
(כל שנה יש את התלמיד.ה שאוכל.ת אותה ועושה לי את המדבקה). אמרתי לה שזה מעולה שהיא עשתה את הבדיקה הזו. אנחנו לא תחרות ראווה ספורטיבית – אנחנו קורס. קורס יסודות האיור נועד ללמידת יסודות האיור. אחד מיסודות האיור הוא נושא הצבע. אי אפשר להבין את עניין הצבעים שמתרחקים ומתקרבים בלי לנסות את זה. רק אחרי שניסית את זה – פתאום אפשר לעבוד עם זה. הקורס נגמר, והנה התקבלה הזמנה מחגית: יש לי תערוכה באאוטליין – שבוע האיור הירושלמי, בואי לבקר. באתי, נכנסתי, נפלה לי הלסת. התערוכה של חגית והחברה שלה ורד היתה אחד הדברים המעוררים והרעננים והמקסימים שראיתי. חגית הבינה שהפורמט הקטן לא מתאים לטכניקה הגדולה של הפנדה. צריך פורמט גדול. איך קירות של גלריה? מעולה נכון? היצירה שלהן היתה יער מלא יצורי אופל, מכוסה בהרבה צבע פנדה שחור. המבקרים קיבלו מסמר מיוחד, שאיתו גירדו את הפנדה וחשפו את היער. האוצר של זה היה ניב תשבי הענק. אין לתאר. זה מה שנולד מניסוי ותהיה: לפעמים זה לא מצליח, ואז מבינים מה לא הצליח ואז מצליחים בענק. אם האגו שלנו לא נכנס לתמונה, רק דברים טובים יכולים לקרות לנו. למשל… זה.
איור: חגית פרנקל, מתוך תערוכת “היכן שגדל הטחב”, גלריה שחם. אוצר: ניב תשבי. צילומים: דניאל חנוך
אז עכשיו אנחנו יכולות להגיע בנחת לקורס טקסט-תמונה, שבו כבר שרתה האמנית במיצים של עצמה, והתבשלה על אש קטנה מספיק זמן כדי להביא דברים חדשים לגמרי.
קודם כל הסכמנו לגבי הטכניקה: לא ידנית הפעם. הקורס קצר, המלאכה מרובה, זה לא הזמן לניסויים טכניים. מצד שני, מאד רציתי שהיא תביא את המוטיב הפסיכי והייצרי שהיא הגיעה אליו בכל התהליכים הקודמים שלה. הנה שתי דמויות (היו 11 סקיצות). מה ההבדל ביניהן, ויותר חשוב – מה ההבדל ביניהן לדמות הראשונית ההיא, של כיפה אדומה?
איור: חגית פרנקל, עיצוב דמות “רעמה” עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה 2025, מאיירימים
קודם כל – הטכניקה השתנתה. פתאום יש לנו משהו הרבה יותר חם עם תחושה ידנית חזקה. העיניים של הדמות הן ההבדל השני. בדמות כיפה אדומה חגית חיפשה עדיין את העיניים שלה. בסוף היא הגיעה לעיניים שהן קסם טהור. ממש מראה לנפשה של הדמות. שתי הדמויות כאן נבדלות זו מזו בשני דברים: השיער (בגרסה שמימין השיער לא מספיק “חופשי” לטעמי) ובאף. האף שמימין נותן לדמות אופי, והאף שמשמאל מעניק לה חמידות. הלכנו על החמידות. Likability factor is a must כמו שאמרה פעם מי שהיתה הסוכנת שלי בניו-יורק. מכאן אפשר להתקדם לשאר הדמויות בסיפור.
הנה משהו מעניין לגבי איור בכלל ועיצוב דמות בפרט: ככל שעושים יותר גרסאות, יותר דוגמאות, יותר נסיונות – השפה החזותית שלנו מתפתחת ומשתכללת ומוצאת את הדרך למקום הנכון שלה.
איור: חגית פרנקל, עיצוב דמות “גורי מחנות החיות” עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה 2025, מאיירימים
לפני שאני עוברת לשלב הבא, בואו נדבר רגע על הבעיה בדמות הימנית של “גורי”. גורי הוא מוכר בחנות החיות, אליה מגיעה רעמה כדי לנסות למצוא את האמא של הגוזלים שבקעו בתוך רעמת השיער שלה. הבעיה היא לא בדמות עצמה – בסיפור אחר, הדמות שמימין היתה יכולה להיות פשוט יציאה נפלאה אל מחוץ לקופסת הדמויות. אלא שהילדה בסיפור יוצאת למסע לגמרי לבדה, בלי שאמא שלה תלווה אותה (כנהוג בספרי העידן החדש) ותפרשן לה את המציאות. היא מגיעה לחנות חיות, שהמוכר בה הוא גבר רזה וגבוה בשם גורי. נכון התכווצתן בכיסא כשקראתם את זה? או. אז האתגר שלנו פה הוא ליצור דמות שהיא לגמרי “בטוחה” מבחינת הילדה. גורי שמימין הוא מישהו שבחיים לא היינו רוצים שהילדות שלנו ידברו איתו לבד בשום מקום. גורי שמשמאל הוא קצת בן וקצת בת, והוא מרגיש לנו בטוח לגמרי. מישהו שנשלם לו לעשות לילדה שלנו בייביסיטר. זה לא פשוט, המהלך הזה. צריך להבין איך דברים נתפסים בעין של האדם הסביר – ולפעול בהתאם.
בואו ניגש מיד וללא דיחוי לשלב הבא: מיד אחרי שמעצבים את כל הדמויות בספר – אנחנו עושים סקיצת קונספט, שהיא כידוע – סוג של אודישן ללקוח.
איור: חגית פרנקל, איור קונספט עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה 2025, מאיירימים
האמת? כשראיתי את איור הקונספט הזה, זה היה כמו אלף פעמוני אזהרה. “כל הברדק הרגיל שלך? בפנים” אמרתי לחגית. הבניין הצהוב- סבבה. דמות הילדה- סבבה. הספסל הכחול בפרונט? למה? לא אמרנו שכחול זה צבע שהולך אחורה? ומה זה הבלגן שמאחורי גיברת פורטנוי מקומה ראשונה? יש משהו שלא הכנסת לסלון שלה – מציור של מונדריאן ללוסטרה ענקית מתקופת אמפיר? (אמפיר: התקופה של נאפוליאון וג’וזפין, היא אחת מאבני הדרך בעיצוב הסלון של העליה הרוסית-סובייטית. תשאלו ותראו שאני, כרגיל… צוד… נכון). חגית הודתה והסכימה לעשות רוורס, רק שאת סקיצת הקונספט אנחנו לא מתקנות לעולם. זה הזמן ללכת לבחור סקאלה צבעונית לפי מרשם מיוחד שבניתי. לאנשים כמו חגית, אגב, זה קשה במיוחד. למה? כי היא קולורסטית שעובדת מהבטן, ולעבוד לפי שיטה זה משהו שמקשה עליה מאד.
איור: חגית פרנקל, סקאלה צבעונית עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה 2025, מאיירימים
אבל שוב. זה קורס. בקורס טקסט-תמונה אנחנו לומדים לעשות דברים. חגית ממילא היתה צריכה ללמוד איך לשלוט בסקאלה הצבעונית שלה, ואת השיעור הזה היא עשתה מצוין. אני חייבת גם לגעת בבחירת ההשראה לסקאלה הצבעונית: אנרי רוסו הוא אמן “קשה”. הוא הרי היה אוטודידקט, את הצבעוניות שלו הוא המציא תוך כדי תנועה והיא מראש מוגבלת. למה שמישהי שצבע הוא הצד החזק שלה תלך דווקא על הסקאלה הצבעונית שלו? זה מה שמרגש בבחירה של חגית. היא החליטה ללכת להרפתקה בכיוון ההפוך מזה שהיא לוקחת בדרך כלל. מזה יכולים לקרות רק דברים נכונים. אה, כן. ושימו לב לשיער של הדמות. הוא הולך ומשתכלל והדמות משתנה ומתגבשת. ככה זה בקורס הזה, הדברים כל הזמן בתנועה, ואנחנו עובדים על הכל בעת ובעונה אחת. ככה הקורס בנוי, למעשה. רק בחרת סקאלה צבעונית? והופ. חזרה לשחור-לבן, ולסקיצות. מלא סקיצות. רעיונות, קומפוזיציות, גימורים.
איור: חגית פרנקל, איורי סביבה עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה 2025, מאיירימים
בואו ננצל את סקיצות הסביבה האלה, כדי להבין תהליך עבודה של מאיירת. חגית (לדעתי בלבד) שונאת סקיצות, או לפחות סקיצות מדויקות. זה אחד הדברים שהכי מבדילים בינינו: לי, כמאיירת, אין את היכולת לעשות סקיצות ראף. בכלל. אף פעם. בשום צורה. ספר הסקיצות שלי מכיל רק סקיצות קומפוזיציה מוגמרות יחסית ואת הרעיונות אני מבשלת בראש וכשהם כבר מגיעים לספר הסקיצות – הם מאד מבושלים. אם לא הסתדר לי אחד – אני אצייר שני. בדרך כלל אני לא מגיעה לשלישי: הראש עובד במקום הידיים. אצל חגית זה בול ההיפך – הידיים עובדות כל הזמן, הראש מחבר את כל הנתונים בשלב מאוחר יותר.
שלושת הסקיצות שפה אמורות לפתור את האיור שמכיל את חנות החיות של גורי. זו חנות חיות מיוחדת (זה בטקסט). מוצאים בה דג זהב מכסף ופנגווין שקופא מקור. בנוסף, היא מכילה תוכית (מסוג קקדו), שהיא מאד מפוזרת, כלום לא זוכרת, והמון מדברת. זו לא יכולה להיות חנות רגילה, ולקח לחגית את כ-ל הסקיצות האלה כדי להבין שזה בדיוק, אבל בדיוק… לא מה שהיא רוצה לעשות. חנות החיות הסופית שלה תראה לגמרי אחרת.
וזהו. בואו לא נדחה את זה יותר. הנה פרויקט הגמר המפואר של חגית פרנקל. בהנאה לכם.
איור: חגית פרנקל, עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה 2025, מאיירימים
גם אתם התפעלתן מחנות החיות של חגית? מהשליטה הצבעונית? מהקו המשוגע? יופי. כי קורס טקסט-תמונה הבא מתחיל ב27.7 בשעה 19.00. הוא יוקדש ליצירות של מאיר שלו. עורכת-הכבוד שלו תהיה נטע-לי גבירץ מעם עובד, שתשתתף במשובים, ותקבל קטלוג של כל הפרויקטים, שיכנסו אוטומטית לשנה חינם בקטלוג מאיירימים (אותו אנחנו מעבירים לסופרים, עורכים והוצאות ספרים גם בארץ וגם בעולם). רק משתתפי הקורס יכולים לקבל ליווי בפרויקט ראשון. רוצות ורוצים? תשלחו לאפרת תיק עבודות שמכיל עיצוב דמות (זה הדבר היחיד שאני לא מלמדת בקורס) ונראה מה יקרה. אנחנו מקבלות תלמידים עד הרגע האחרון ממש.
אה, ועוד משהו. בזמנו, חגית שלחה לי גם גרסה צבעונית כזו. אני לא מצליחה להחליט מה יותר טוב (כל פעם אני בוחרת רנדומלית אחת מהן). מה אנחנו חושבות על האיור הזה בירוק?
איור: חגית פרנקל, סקאלה צבעונית עבור “גוזלים בראש” מאת יונתן יבין, קורס טקסט-תמונה 2025, מאיירימים
חגית פרנקל: השאלון
קצת על עצמך: מאיפה בארץ או בעולם, האם למדת איור בעבר (אם כן, איפה?) ואיך הגעת למאיירימים?
אני חגית פרנקל, ירושלמית במקור ומתגוררת בתל אביב. נשואה לדני ויחד אנחנו מגדלים את צ׳ארלי הכלב וכמה עציצים שרק דני מצליח להשקות.
למדתי במחלקה לתקשורת חזותית במוסררה, שם למדתי בין היתר שלוש שנים של איור, ציור ורישום.
לאחר הלימודים במוסררה –
קורס של איור עם המאיירת עינת צרפתי.
קורס של ציור מהתבוננות עם הציירת נטליה זורבובה.
קורס של ציור מהתבוננות עם הציירת אולגה קונדינה.
מאז ומעולם אהבתי לצייר. הגעתי למאיירימים דרך המלצה של עמית טריינין, מאייר וראש תחום האיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שליווה אותי במנטורינג של התכנית לקידום אמנים של קרן רוטשילד.
כמו איזה מאייר/ת את רוצה להיות כשתהיי גדולה? ספרי לנו קצת על האמנות שאת אוהבת וצרפי דוגמאות לפי בחירתך.
בשנים הראשונות לחיי הושפעתי מאיור ספרי ילדים סובייטי ומאנימציה סובייטית ישנה. לא בדיוק גדלתי על ״תירס חם״ או ״מעשה בחמישה בלונים״. אני מאמינה שספרות הילדים וסרטי האנימציה הסובייטיים עיצבו את האמנות שלי, בין אם הייתי מודעת לכך ובין אם לא, משום שאלה האיורים הראשונים שראיתי. במיוחד עיבוד האנימציה הסובייטי ״קרלסון על הגג״ על פי ספרה של אסטריד לינדגרן, או ל״פו הדב״. גם הם, יחד עם ספרי הילדים הרבים שהקריאו לי בילדותי, הביאו איתם טקסטורות מחוספסות, קווים גולמיים, צבעים עזים, פרופורציות לא ריאליסטיות ודמויות שמאוד קל להזדהות איתן, לצחוק עליהן ולחמול עליהן.
מאיירות אהובות מתקופתי הבוגרת:
ענת ורשבסקי, מאיה שלייפר, אורית מגיע-שולב, טובה יאנסון ופרנצ׳סקה סאנה.
גם ביצירותיהן אני מוצאת איכויות דומות שמדברות אליי. כמו כן, מאוד אהבתי את ואן גוך מגיל צעיר בשל מפגש מקרי בכיתה א׳ עם סדרת הספרים לילדים של מייק ונציה על אמנים. התחברתי לצבעוניות הבוהקת והלא שגרתית, לתנועה הפראית של הכתמים והקווים בתוך האובייקטים ולהתמדה בציור בחוץ למרות חוסר שייכות חברתית. סיפור חייו, תפיסת עולמו וציוריו ריתקו אותי מאז ועד היום.
איור (מימין לשמאל): איור: ולדימיר זוייקוב ואדוארד נזארוב (מתוך סרטו של פיודור חיטרוק “פו הדב”) מאיה שלייפר, ״אריה ושמו אנה״.
אנאטולי סבצ’נקו ויורי בוטירין (מתוך סרטו של בוריס סטפנצב “הילד וקרלסון”)
מהו פרויקט החלומות שלך?
– לאייר ספרים לילדים, לנוער ולמבוגרים העוסקים בטבע ובמדע, וליצור חיבורים בין ביולוגיה, אבולוציה, פיזיקה, נפש האדם ואמנות, ובכך לעורר סקרנות ופליאה מהעולם.
– ליצור תערוכות ופרויקטים עצמאיים שנעים על הסקאלה בין איור לאמנות.
– להוציא לאור את הרומן הגרפי האוטו-ביוגרפי שאני עובדת עליו בשנים האחרונות.
קצת על החוויה בקורס טקסט תמונה:
אלה היו שלושה חודשים נהדרים ואינטנסיביים של איור מעמיק, למידה וצמיחה משמעותית. מסע לתוך עולם שלם של דמיון, כתם וצבע. עבורי זו הייתה תקופה של התגברות על אתגרים רבים והכנה פרקטית לעולם המקצועי האמיתי, ולא רק עיסוק בתיאוריות. העין של ליאורה רואה הכל, ואיזה מזל שהיא ראתה אותי, כי היא אחת המורות הנהדרות שהיו לי בחיים. אני מודה לליאורה על שנתנה לי את המרחב לגילוי עצמי, לחיפושים, לטעויות, לפיתוח סגנון אישי, ועודדה אותי לנסות שוב, ושוב, ועוד פעם. ועוד פעם אחת.
ועל כך שתמיד האמינה בי ודרשה את המקסימום שאני יכולה להוציא מעצמי.
מה לדעתך החוזקה שלך כאמן ובמה את פחות טובה?
חוזקה כאמנית – חופש ואקספרסיביות, חשיבה אינטואיטיבית
חולשה כאמנית – סדר ותכנון, קבלת החלטות