קורס טקסט תמונה 2025 – ספרי יונתן יבין
הפוסט הזה מרגש אותי. אני מתנצלת מראש, זה פשוט המסע של עדנה, שנמשך כבר הרבה שנים ואני עוד זוכרת איך הוא התחיל. זה היה פוסט בפייסבוק, שבו היא כתבה שהיא לא חושבת שמגיע לה ללמוד אצלי, כי אין מצב שהיא תגיע לרמה שבה זה אפשרי. אני לא מצטטת במדויק, כי זה היה ממש מזמן, אבל זו היתה רוח הדברים.
אני לא זוכרת אם פניתי אליה או לא – בדר”כ אני עושה את זה, אבל כמו שאמרתי, זה היה ממש מזמן. בסוף היא טבלה רגל במים, ולקחה את קורס עיצוב-דמות, הקורס הראשון במאיירימים, שעדיף לעשות לפני קורס יסודות האיור אם לא בטוחים ביכולות שלנו. אגב, אנחנו מבשלות קורס חדש, שנועד למתחילות גמורות, ולאלה שרוצים לטבול רגל במים, בלי להירטב בכלל. שירלי ויסמן תעביר אותו, והוא יהיה מדהים.
אבל נחזור לעדנה, כי זה הרגע הגדול שלה. הפעם אני רוצה לחלוק אתכם מסע אמנותי שלם, לא רק את החלק של קורס טקסט-תמונה היוקרתי. פעם, בשנה א’ בבצלאל, אמרה לי מורה “ממך מאיירת לא תצא”. המשפט הזה הוא הבסיס שעליו הקמתי את מאיירימים. אם ממני יצאה מאיירת, סופרת ואוצרת איור ישראלי – אז תסלחו לי, אבל היום אני יודעת לזהות בולשיט כשאני מריחה אותו. כל מה שאמן צריך ממורה (מעבר לשיעורים המעשיים) זה אמון מלא ביכולת להגיע, ואני מקווה שזה מה שעדנה קיבלה ממני. ההתחלה שלה, בקורס עיצוב-דמות לא היתה פשוטה. היה חסר לה המון ידע – גם טכני, גם אמנותי, גם מקצועי. אני חושבת שאם אמנית מחליטה שממנה מאיירת תצא-גם-תצא, ומוכנה לעבוד למען זה יום ולילה כמו עדנה – אז זה בדיוק מה שיקרה בסוף. עובדה. אני הייתי שם קודם.
איור: עדנה רולניק, תרגיל “הילד המתפרק” במסגרת קורס עיצוב-דמות, מאיירימים
בגרסה הקודמת של הקורס, זו שעדנה השתתפה בה, התרגיל עסק בילדי קרקס עם כוחות משונים. הילד שבחרתי עבור הכיתה של עדנה היה בעל יכולת לפרק את עצמו. השארתי את זה פתוח, זה חלק מהאתגר: מה זה בעצם “ילד מתפרק”? הרי אין דבר כזה בעולם. כדי לצלוח את האתגר צריך לחשוב על איזה דברים מתפרקים ואיך הם עושים את זה? בובת לגו מתפרקת אחרת מבובה שעשויה מנייר. כל אחד היה צריך לבחור את החומרים שלו.
עדנה אולי עוד לא ידעה הרבה על טכניקות, זה יבוא אח”כ – אבל (ואני חושבת שהיא לא יודעת את זה) הדמות שלה היתה מקורית לגמרי. אני פחות מתעסקת בפיצ’רים כמו עיניים ואף (זה ממילא חלק מתרגילי הקורס שהיא לקחה) – אלא במקוריות המחשבה. זה הדבר היחיד שאי אפשר להשיג דרך לימוד. עדנה, בוגרת שנקר במגמת עיצוב טקסטיל, בחרה לעשות את מה שהיא יודעת (דרך מעולה להתחיל): היא עשתה ילד מבד, שהחלקים שלו מחוברים זה לזה בסרטים. כדי לפרק אותו, צריך למשוך בסרטים הקשורים. אהבתי את החשיבה שלה וקיוויתי שהיא תגיע מיד לקורס יסודות, אבל זה לא קרה. עדנה בחרה להעשיר את היכולות הטכניות שלה קודם, והלכה ללמוד אצל הילה שפיצר. אני רוצה לעשות ברקס רגע למען הילה שפיצר: המורה הכי טובה לציור, רישום וטכניקות (כשעשינו סדנאות הבאנו אותה ללמד, ולכן מבחינתי היא לגמרי בשר מבשרנו). אין מספיק מילים כדי להמליץ עליה. להילה יש שיעורים שמבוססים על החדרת הציור לחיים השוטפים, שדורשים לצייר מדי יום. זה מאד מקדם ומאד מרענן את היכולות. ראיתם את הדמות שעדנה ציירה בקורס עיצוב דמות, כן? עכשיו בואו נסתכל על העבודות שעדנה עשתה אצל הילה:
איור: עדנה רולניק, מתוך הקורס של הילה שפיצר
ועכשיו נתמקד בעבודה, שבעיני הכי רלוונטית לדמות הבאה שעדנה עיצבה, כשסוף-סוף הגיעה שנה מאוחר יותר לקורס יסודות האיור. מי שמגיע לתוצאות כאלה ברישום יכול לעשות הכל באיור, השאלה היא רק איך מחברים בין שני החלקים.
איור: עדנה רולניק, מתוך הקורס של הילה שפיצר
ה אני רואה פה? את היכולת לבנות קומפוזיציה מורכבת, למנן צבעוניות ולשמור תוך כדי כך על יד חופשית. כשעדנה הגיעה לקורס יסודות האיור היא כבר היתה אמן אחר לגמרי.
איור: עדנה רולניק, עיצוב דמות לכיפה אדומה, קורס יסודות האיור 2024
הנה טיפ קטן אבל גדול למאיירים מתחילים: כשיוצאים לדרך כזו, שאמורה להפוך אותנו למאיירים מקצועיים, צריך לעבוד רק עם מה שיש. אפשר לרכוש עוד מיומנויות ועוד הכשרה כל הזמן, אבל ברגע הנתון – אסור לנסות לקפוץ גבוה מדי. צריך לעשות את הכי טוב עם מה שאנחנו יכולים. עדנה, בשלב הזה רכשה מיומנויות רציניות של רישום, ואפשר לראות את זה בטכניקה, במערכת היחסים בין קו לכתם – אבל בגדול? אם חוזרים לדמות הראשונה שהיא איירה בחיים – השוני לא גדול כל-כך. זה חשוב במיוחד בשלב עיצוב הדמות, שהוא שלב קשוח: עיצוב דמות מגדיר את הסגנון של המאייר. עדנה שמרה את זה פשוט ויפה בצבעוניות שתמיד עובדת (אי אפשר לפשל עם אדום/שחור/לבן). את הוירטואוזיות הטכנית והיד החופשית שלה היא יישמה באיור השלם.
איור: עדנה רולניק, סקיצות לכפולה מתוך “כיפה אדומה”, קורס יסודות האיור 2024
השלב הבא במסע של עדנה היה קורס טקסט-תמונה האימתני, שהיא כל כך רצתה ללמוד בו ובו זמנית פחדה ממנו פחד-מוות (אני אפילו לא יודעת מה יותר). אני ידעתי שיהיה בסדר גמור, מפני שליוויתי את כל התהליך שלה. השלב הראשון בקורס טקסט-תמונה הוא עיצוב-דמות ועיצוב-דמות זה משהו שעדנה כבר ידעה לעשות.
איור: עדנה רולניק, עיצוב דמות הילד והחתול עבור “החתול דלעת משנה את הדעת” מאת יונתן יבין
סגרנו על הילד ועל דמות החתול, אבל עדנה המשיכה לעבוד על הדמויות של ההורים כמעט עד הרגע האחרון. לא בנפרד, כמו פה, אלא תוך כדי תנועה, בתוך האיורים עצמם. למה אישרתי? כי הבנתי שעדנה במיטבה כשהדמות יוצרת מערכת יחסים עם האיור כולו. באיורי עדנה יש הרבה חלקים “צפים”, שנוצרים בשמחת הרגע ואי אפשר לתכנן אותם מראש. במקרה כזה, ומאחר והיא עובדת רק בטכניקות ידניות (עפרונות, צבעי מים וכו’) – אי אפשר לכפות עליה תהליך שלא מתאים לה. כל הקטע בקורס הזה הוא לפענח את התהליך של כל אחד, הרי.
איור: עדנה רולניק, סקיצת קונספט עבור “החתול דלעת משנה את הדעת” מאת יונתן יבין
בסקיצת הקונספט הזו יש מכל טוב. סקיצות קונספט הן הצעות-הגשה ללקוח, ולכן עוד לא מתגבשת בהן צבעוניות ספציפית (זה שיעור שאני מלמדת מאוחר יותר) – אז יש פה מכל וכל, אבל הצבעים והטקסטורות וההפתעות הקטנות עובדות מעולה בעיני. אישית אני חושבת שעדנה במיטבה כשהיא מציירת טבע, והבחירה בסיפור הזה (שמתרחש כולו בתוך הבית) היא הצבת אתגר עצמי. אני מאד גאה בה שהיא הלכה על זה. זה רק מראה כמה היא צמאה לידע. אה, כן. הדבר המצחיק בסקיצה הזו: הדלת לא מגיעה לרצפה. אם אמא היתה רוצה להכנס לחדר היא היתה צריכה לקפוץ. אגב, טעויות מהסוג הזה קורות מלא למאיירים הכי מקצועיים בעולם. אני, למשל, איירתי פעם מדור אוכל עבור נירה רוסו. המדור התפרסם בעיתון ענק, וכך פתחו מיליוני ישראלים את העיתון בבוקר, וראו הוראות הכנה מאוירות, עם ידיים שמכילות שש אצבעות. אני עדיין זוכרת בחלחלה את הטלפון מאחד מחברי המאיירים שרצה לדעת עם הכל בסדר, או אולי עשיתי עסקה עם השטן. אמיתי. טוב די. מספיק לצחוק. מספיק לצחוק אמרתי!!! מה יש לכן???
איור: עדנה רולניק, סקיצת סביבה עבור “החתול דלעת משנה את הדעת” מאת יונתן יבין
כאן למעלה זו סקיצת עיצוב-סביבה שכולם מקבלים לעשות בדיוק כשהם חושבים להתייאש מכל העסק, מיד אחרי סקיצת הקונספט האימתנית. אף אחד לא אמור לראות את זה (אולי חוץ מהלקוח, וגם זה שנוי במחלוקת) – זה נועד בשביל האמן, כדי להבין איפה ממקמים את הסיפור. עדנה החליטה למקם את הילד והחתול בבית רוחניקי (היא ראתה בעיני רוחה את הישוב שלי, פרדס-חנה/כרכור, לכן הפוף עם הלוטוס, אבני השפע והנר. אל תגרמו לי להתחיל. פשוט אל. אני לא אעמוד בזה). אישית, אני חושבת שמרוב ניסיון לצלוף לפרספקטיבה (בשביל מה בדיוק? מישהו אמר שפרספקטיבה נכונה היא תנאי באיור ספרי ילדים? נראה לי בדיוק ההיפך: ספרי העידן החדש לא סופרים דברים כאלה ממטר). בשלב הזה, כולם עשו המון סקיצות שחור לבן: מסקיצות התחלתיות שמעבירות רעיון, דרך סקיצות משוכללות יותר ועד הסקיצות הסופיות ממש. אני מלמדת מאד בקפידה את העניין הזה, כי ההצלחה בסוף תלויה המון באופן בסקיצות שלנו. סקיצה שלא מספיק ברורה ללקוח, יכולה להטביע פרויקט, אז כן. אני מלמדת איך לעשות סקיצות מכל הסוגים ומכל המינים. זה חלק מהקורס. אחרי זה מגיע אחד השיעורים הכי חשובים בקורס הזה: בניית סקאלה צבעונית מובחנת.
איור: עדנה רולניק, סקאלה צבעונית עבור “החתול דלעת משנה את הדעת” מאת יונתן יבין
כמה מילים על זה: מאד קל להוציא סקאלה צבעונית אם עובדים בכל סוג של מחשב – פשוט בוחרים סקאלה. בפרוקריאייט אפשר להוציא את כל הצבעים מציור נתון, ולעבוד עם זה אחר-כך. זה לא מה שאני מלמדת אגב. אני מלמדת איך בוחרים את הגוונים המדויקים לספר (כן, אני מבינה שבא לכן לדעת מה זאתומרת, אבל אם אני אגלה לכם הכל כבר עכשיו – מה ישאר לי ללמד בקורס?) בטכניקה ידנית זה קשוח פי מאה, כי אין אפשרות אמיתית לשלוט בצבעים. חלק גדול מטכניקת העבודה של עדנה הוא אינטואיטיבי, ואני כפיתי עליה משמעת. אז לא, עדנה. אני לא חושבת שאת צריכה משמעת קיצונית כזו כאמן – זה לא מי שאת. מצד שני, אנחנו בית-ספר, ורציתי שתדעי איך לעשות את זה.
איור: עדנה רולניק, עטיפה, פורזץ קדמי ושער גדול עבור “החתול דלעת משנה את הדעת” מאת יונתן יבין
כמה אלגנטי המארז של עדנה. הצבעוניות כל-כך מדויקת עכשיו, כל שלושת החלקים (עטיפה, פורזץ ושער גדול) עובדים מעולה ביחד ויש עוד פקטור אחד חשוב באיור הזה: עדנה לקחה תוך כדי הקורס שיעורי רישום אצל אבי בלייר הנפלא. אבי הוא מאייר ריאליסטי שאין אצלו זוית, הטיה או פרספקטיבה לא נכונה. עדנה היא בול המאיירת ההפוכה, ודווקא מהמפגש ביניהם הגיע סוג של ויתור. ויתור על פרספקטיבה נכונה. ויתור על איור ריאליסטי. אבי הבין מיהי עדנה, והצליח ללמד אותה מספיק בשביל שהכל יראה נכון, אבל לא לקח ממנה את הבסיס האמנותי הנפלא איתו היא באה.
איור: עדנה רולניק, איורים ופורזץ אחורי עבור “החתול דלעת משנה את הדעת” מאת יונתן יבין
עדנה רולניק: השאלון
קצת על עצמך: מאיפה בארץ או בעולם, האם למדת איור בעבר (אם כן, איפה?) ואיך הגעת למאיירימים?
ילידת הארץ, גדלתי בחולון ובשני העשורים האחרונים אני רחובותית.
למדתי במכללת שנקר, תואר ראשון בעיצוב טקסטיל, התמחות ראשית אריגה משנית הדפסה ולקחתי בשנה ג’ קורס באיור אופנה שמאוד נהנתי ממנו אבל לפני מאיירימים לא ממש התעסקתי באיור באופן מקצועי אבל כן ציירתי.
הגעתי למאיירימים דרך הפייסבוק, נתקלתי בפוסטים המופלאים של ליאורה ועקבתי בשקיקה אחרי בוגרי קורסי הליבה וקינאתי בכל אחד ואחת שזכו לפוסט עונג שבת ובסתר ליבי מאוד רציתי גם רק שהיו לי מלא פחדי ביצוע…
כמו איזה מאייר/ת את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
האמת התשובה הכי כנה שלי היא… כמוני.
אבל המאייר האהוב עליי הוא מוריס סנדק. כשראיתי את ארץ יצורי הפרא עף לי הסכך ללפלאנד. התשלובת הזו בין כל העמלנות והסיזיפיות של הפרטים שמרגישים כמעט כמו אדוארד גורי עם הקווקוויים של הדיו מחד ומאידך הצבעוניות המתוחכמת, מעושנת והעשירה כלכך שהוא משכיל לייצר והדמויות האהיבות שהוא רקח ממש התחשק לי לקפוץ לתוך הדפים להשתולל עם מקס והיצורים ולהפליג איתו חזרה בסירה הקטנה שלו. קסם.
ספרי לנו קצת על האמנות שאת אוהבת וצרפי דוגמאות לפי בחירתך.
אני מעריצה של הוקני וזה שלא יכולתי לטוס לרטרוספקטיבה המדהימה שהיתה לו בפריז זה היה שברון לב של ממש, אבל הצטרפתי לסיור מודרך בזום מטעם פורטפוליו והיתה בזה נחמה פורטא. וגם פרידה קאלו היא אהבה בלב והסיפור המשעשע שלי ביחס אליה זה שהיתה תערוכה מדהימה של בגדים, אביזרים וציורים שלה בלונדון ב V&A והגעתי לשם וגיליתי שאזלו הכרטיסים. הודעתי בהפגנתיות למוכר האומלל שאני לא מתפנה עד שמוצאים פתרון לכך שאכנס, הפתרון היה לעשות מנוי למוזיאון אז… עשיתי 😅
מימין לשמאל: פרט מתוך “ארץ יצורי הפרא” מאת מוריס סנדק, דיוויד הוקני (דיוקן האמן), ופרידה קאלו (שתי הפרידות)
מהו פרויקט החלומות שלך?
מתחילה לעבוד עליו בימים אלו, נובלה גרפית שאכתוב ואאייר בעצמי, ותוקדש לאמי ז”ל אם כי תעסוק בהתמודדות שלי עם הגירושים שאני בעיצומם, בפירוק הבית ובהרכבה של עצמי מחדש.
קצת על החוויה בקורס טקסט תמונה:
המתקן הכי כייפי בלונה פארק? בחזקת עשר!
התמסרתי לזה לחלוטין, היה מאתגר לפרקים ומהנה כל הזמן לעיתים גם מענה 😆 אבל ממש תחושה ברורה של קפיצת גדילה מטורפת הן במישור המנטלי פרקטי והן ביכולות שלי כאמנית/מאיירת. תודה כבר אמרתי?
מה לדעתך החוזקה שלך כאמן ובמה את פחות טובה?
אני חושבת שאני ממש טובה בלהתמודד עם צבעים, אני חיה ונושמת צבע, יש לי חיבה לפטרנים (דוגמאות שחוזרות על עצמן, כמו בד או נייר אריזה – זו אני ליאורה, מתערבת לעדנה), וסבלנות שמאפשרת לי לפרוח בטכניקות עמלניות כמו… עפרונות צבעוניים.
ויש לי יכולת לרגש.
פחות טובה בדברים שהם חורים שחורים בהשכלה שלי, בגלל שאני לא מגיעה מאיור אלא יותר מהעולמות של עיצוב משטחים אז כל מה שקשור בפרספקטיבה, נקודות מגוז והיכולת להזיז דמות ולשמור על הקונסיסטנטיות שלה – יריקת דם, אבל השתפרתי בענק ולומדים כל החיים…